מדריכים

"צירופי מקרים הם הדרך של אלהים להישאר אנונימי" - אני נזכר בפתגם העלום כשאני מגלה שהג'ידינק שוב נפח את האוויר מאותו גלגל אחורי חסר מזל, ולא – זה לא אותו הפנצ'ר מאתמול אלא אחד חדש

תסמונת שטוקהולם? פיתחתי כנראה הזדהות מוחלטת עם הקטנוע, ורוב הזמן נראה לי שפשוט לא צריך שום דבר יותר ממה שיש לו להציע

נהג שקוע בסלולרי נתן 'קטנה' לכיוון שלי ושלח אותי לבלום אל מול נתיב חסום שעובד בו טרקטור. יש חול על הכביש, הקדמי ננעל והג'ידינק האדום זוכה בפעם הראשונה בחייו להרגיש את האספלט בשכיבה על הצד

"לא ידעתי שקור יכול להיות כל כך כואב. ניסיתי להפשיר את כפות הידיים הקפואות תחת זרם של מים חמימים, אבל זה הרגיש כמו כוויה. המגבת הרגישה כמו נייר זכוכית, והתנור כמו אש גלויה. רק כרית זרעי פשתן שחוממה במיקרוגל כמה דקות הצליחה להקל על הכאב"

הג'ידינק האדום הפך החודש לזונת כבישים, ואני עליו כשליח שמעיף משלוחים. לא משעמם לרגע. עשרות התנעות ביום, מאות זינוקים...

עוד לפני הנסיעה לאילת הועברו הבולמים האחוריים למצב עומס קפיץ מרבי, וכך הם נשארו מאז. בהרכבה יש כך פחות שקיעה של הזנב, ובסולו אין הבדל מורגש בנוחות