סאן יאנג מיו 100 - יד שנייה

גורים הם תמיד חמודים. מין חוק טבע כזה שהמציאה האבולוציה על מנת לשמור על דור ההמשך בחיים. לתינוקות ולגורים יש מעין השפעה מאגית על הסביבה, והם מעוררים רגשות של חמלה ורצון לחבק ולהגן עליהם, משככים תוקפנות וכעסים, ואצל הנשים הם מעוררים גם רגשות אימהיים. אז מה, המיו הוא גור קטנועים? אולי זו הסיבה שהוא סוחט חיוכים מהסביבה, ולכך שהרוב המכריע של הרוכבים עליו הן נשים.

רטרו אקטיבי

למיו יש עיצוב רטרו אופנתי מוצלח שעומד יפה מאוד במבחן השנים, ולמרות שהוא נראה כמו גור שנולד מיחסים בין וספה ולמברטה, התוצאה הסופית ייחודית בפני עצמה ולא נראית כמו חיקוי או העתקה של משהו אחר. יותר מזה – הוא עצמו זכה להיות מודל לחיקוי על ידי קימקו המתחרה, שה'סנטו' שלה הוא ממש קופי-פייסט של המיו עם שינויים קלים. המיו מוצע במספר סכמות בסיסיות של צביעה, והיבואן תומך ומממן תוספות צביעה על פי בחירת הלקוח, ובכך ממקסם את הערך האופנתי של הקטנוע החמוד הזה. בנוסף לממדים הזעירים ולאופנתיות שלו, המיו הוא גם קטנוע פרקטי, שימושי, יעיל ונוח. מנוע המאה סמ"ק שלו מניע בזריזות מפתיעה את המשקל הקטן, ובתנועה העירונית הצפופה הוא מככב בתמרונים צפופים ובהשתחלויות.

יד ראשונה

גורים ותינוקות מתבגרים מטבעם, ואם זה לא קורה אז הם נחשבים מפגרים. המיו נשאר גור קטן גם כשהוא מתבגר, אבל הוא בהחלט לא מפגר, כל עוד אנחנו מתייחסים לדגם ה-100 סמ"ק הנפוץ והפופולרי. בסוף 2005 יובא המיו לראשונה עם מנוע 50 סמ"ק ארבע פעימות חלשלוש. ארבעת כוחות הסוס שלו בקושי הצליחו להזיז את הכלי ורוכבו, וכמה חודשים אחריו הגיע דגם ה-100 עם הספק כמעט כפול של 7.5 כ"ס שהפך את המיו לקטנוע עירוני זריז ותזזיתי. ההספק אמנם נשמע נמוך יחסית ל-125, אבל גם המשקל העצמי שהוא מניע נמוך בכל קנה מידה דו-גלגלי – פחות מ-90 ק"ג, לכן בכל מה שקשור בתנועה עירונית ועד המהירות המקסימלית שעומדת על כ-90 קמ"ש, הביצועים שהמיו הקטן מספק לא נחותים מאלה של כלי ה-125 הבסיסיים.

המפרט הטכני שלו פשוט ובסיסי. קירור אויר, קרבורטור, דיסק קדמי ותוף אחורי, גלגלי "10, מדרס שטוח – קומבינציה יעילה ומוכחת שמוכרת מעוד קטנועים בסיסיים. המיו נהנה מהיתרונות של אמינות טובה ותחזוקה זולה שמספק הבסיס הפשוט, ומוסיף על כך את הערך המוסף העיצובי ואת הממדים המיניאטורים שידידותיים מאוד לרוכבים מתחילים ובכלל לתנועה במרחב עירוני צפוף. יש לא מעט בתי ספר לרכיבה שבחרו במיו כקטנוע לימוד לקטגוריה הבסיסית, בדיוק מאותן סיבות של קלות תפעול ותחזוקה זולה.

יד שנייה

שוק היד שנייה של המיו שונה מעט מהשוק של שאר הקטנועים הקטנים, בעיקר בגלל ש'מיו' כבר הפך למותג, ומי שמחפש או בעיקר מחפשת מיו, מכוונת בדיוק אליו ולא למשהו אחר. רואים את זה יפה בפופולריות העצומה של המיו לעומת הסנטו המקביל והנפוץ הרבה פחות. ברכישה של מיו משומש צריך לבדוק היטב שאין לו עבר של לימוד רכיבה. כלים ששימשו ללימוד רכיבה נסחרים בכחמישים אחוז מהמחירון, לעומת כלים פרטיים ושמורים שמצליחים להשיג עד כעשרה אחוזים מתחת למחירון, וזה נחשב לא רע בכלל בשוק הדו"ג העייף שלנו. דגם ה-50 סמ"ק נמכר כאן ב-2006-7, הוא פחות מוצלח כאמור מאחיו כפול הנפח, וגם בשוק המשומשים הוא הרבה פחות מבוקש וסחיר.

מחלות ילדות או כשלים כרוניים אין לו למיו, והתחזוקה השוטפת שלו פשוטה וזולה. טיפול קטן יעלה כ-150-200 שקלים, וטיפול גדול שכולל גם את החלפת רכיבי התמסורת, מסנן אויר ומצת – יעלה בסביבות ה-600₪. האמינות טובה בסך הכל, והחלפים מצויים בשפע וזולים גם הם. רוב רוכבי המיו הן נשים שמטבען פחות אגרסיביות באופי השימוש שלהן בקטנוע, כך שברכישה של קטנוע משומש רצוי לבדוק בעיקר שהוא זכה לטיפולים שוטפים בזמן, שאין לו עבר של בית ספר ללימודי רכיבה, ושהמצב הכללי והחיצוני שלו טוב ושמור. כאמור חלק גדול מהערך של הקטנוע הזה הוא העיצוב המדליק, ומיו חבוט ושרוט יאבד מהחן שלו וגם מערכו.

יד שלישית

מה בכל זאת העלינו בחכתנו? לסלילים יש בלאי ועם השנים נדרשת החלפתם. אם אין להשיג את החלק המקורי, אלה של הדיוק זהים למעט המחבר, וניתן להשתמש בהם. העלות אינה גבוהה ועומדת על מאות בודדות של שקלים כולל עבודה. לבדוק כמה. פתח התדלוק אשר נמצא בזנב הקטנוע גורם לטפטופי דלק מדי פעם על הנורה האחורית, וזה מחליש את הפלסטיק וגורם לו לעכירות ולבסוף גם להתפוררות. ישנן עוד שתי נקודות קטנות של רגישות: התפר האחורי של המושב נוטה להיפרם ולהיקרע – ויש כאלה שיסתפקו בטלאי דביק במקום להשקיע בריפוד חדש, ותושבות המראות העדינות שנוטות להישבר. גם כאן אפשר להשאיר את התושבת השבורה שמשמשת גם את ידית הבלם ולשים מתאם כידון למראה, או להשקיע ולקנות תושבת חדשה. הפרטים הקטנים האלה יכולים להעיד עד כמה בעלי הקטנוע משקיעים בו או מזניחים אותו, וכשמדובר בקטנוע שהעיצוב הוא חלק מהותי בשיקולי הרכישה שלו – הפרטים הקטנים האלה יכולים להכריע עסקה.

יד ארוכת טווח

ב-2009 המיו נבחן בפול גז במבחן ארוך טווח במשך שנה. רכבה עליו בעיקר מוניק והיא מסכמת: "כלי קטן, רך וידידותי שנראה נהדר. מושב מפנק, גימור טוב ומתלים טובים. הוא מדבר יותר לבחורות או למי שהטאץ' העיצובי עושה לו את זה. צבעוני עם אופי ואמירה שמושך תשומת לב. הוא קטן, זריז ואידיאלי לעיר". במשך רוב המבחן המיו הראה אמינות טובה, אבל לקראת סוף התקופה הוא סבל מרצף של שלוש תקלות: נתק בסלילים שגרם לבעיות בהתנעה, מסב גיר שקרס ודיאפרגמה בקרבורטור שדרשה החלפה. משיחות עם מכונאים ובעלות מיו הבנו שהמיו אמנם אינו חף מתקלות, אבל רצף כזה בגיל יחסית מוקדם הוא בהחלט לא אופייני לדגם. את המבחן סיכם אבי פרידמן העורך במילים: "בתמונה הכוללת, ובמבט על שנה שלמה, ההתרשמות שלנו ממנו בסך הכל חיובית למדי".

ח', מורה לרכיבה מחזיק מספר קטנועי מיו לצורך לימודי רכיבה: "המיו הוא קטנוע מצוין ללימוד רכיבה, לרוכבים מתחילים בכלל, ולבנות עדינות במיוחד. המשקל הקל והממדים הקטנים שלו מקלים מאוד על השליטה בו, וכושר התמרון שלו מאפשר לעשות שמיניות במגרש בקלילות. אנחנו קונים כל שנה קטנועים חדשים, בטרייד-אין תמורת הקטנועים משנה שעברה. המיו עוברים אצלנו קרוב לעשרת אלפים ק"מ בשנה ומפגינים אמינות מצויינת בתקופה הזו. ב-2009-10 היו מספר מקרים של כשל ביחידת ה-CDI שחזר על עצמו במספר קטנועים וטופל במסגרת האחריות. אנחנו מאוד מרוצים מקטנועי המיו, ויש לא מעט תלמידות שאחרי קבלת הרשיון קונות אחד כזה בעקבות הנסיון איתו בשיעורי הרכיבה".

יפה גבאי ובתה דון מגבעתיים הוציאו רשיון דו"ג לפני כחמש שנים, ורכשו במשותף קטנוע מיו חדש עליו רכבו במשך כשנה. "המיו הוא קטנוע עדין ונשי" מספרת יפה "הוא נורא חמוד ואני ממש אהבתי אותו. הוא מתאים לגודל שלי ואני מרגישה עליו בטוחה. הוא קטן וקל וזריז מאוד בעיר, אבל בכביש מהיר הרגשתי שאני עפה ברוח. הוא איטי ואחרי שמונים כבר קשה לו, וזו הסיבה שהחלפתי אותו בקטנוע 125 גדול יותר. המיו שלנו היה צבוע שחור-לבן כמו זברה, והוא היה שמור ומטופל במוסך המרכזי. הוא נמכר תוך יומיים מפרסום המודעה, לבחורה חיילת, והמחיר שקיבלנו היה ממש מעט מתחת למחירון. בתור קטנוע עירוני הוא מעולה, וגם בתור קטנוע ראשון בשביל לקבל עליו נסיון בכביש, וחוץ מזה הוא הכי חמוד שיש".