סאן יאנג ג'וירייד 125/200 (2011)

סדרת הג'וירייד של סאן יאנג מיובאת לארץ החל מ-2002 עם דגם ה-150. שנתיים לאחר מכן יובא במקביל דגם ה-"200" עם מנוע בנפח 172 סמ"ק ו-1.5 כ"ס יותר. בשנת 2007, עם החלת הרפורמה בדרגות רשיון הנהיגה, הצטרף לחגיגה דגם ה-125 שתפס את מקומו של ה-150. מרגע שנחת הג'וירייד הראשון בארץ, היה ברור שיש בו משהו שכאילו תפור על פי המידה של הלקוח הישראלי. מזכיר מאוד את הסובארו DL של שנות ה-80, את המיצובישי לנסר של שנות ה-90 ואת המזדה 323 של שנות ה-2000. תרבות העדר או קניה מושכלת?

שורה תחתונה
כחדש, או כמשומש שמור וצעיר – הג'וירייד נותן תמורה מצויינת למחיר. כלי עירוני/פרברי עם יכולת לגיחות בינעירוניות קצרות (ארוכות יותר בדגם ה-200), מרווח ושימושי, בעל ביצועי מנוע טובים, עיצוב בסגנון 'מנהלים' והתנהגות כביש סבירה בדגם החדש מ-2009.  כמשומש ותיק הוא הרבה פחות אטרקטיבי.

מנוע וביצועים
המנוע הוא הצד החזק של הג'וירייד, גם ב-125 וגם ב-200. התחושה היא של מנוע חי וחזק שמגיב מהר ומספק ביצועים מצויינים. ה-200, עם 172 סמ"ק אמיתיים ו-15 כ"ס, מספק ביצועים שקרובים לקטגוריית ה-250.  ה-125 מאתגר קטנועים יקרים ממנו בקטגוריה, למרות ההספק המוצהר של 11.5 כ"ס – נמוך מהמקסימום המותר בקטגוריית ה-A2. המהירות המרבית של השניים די דומה: ה-200 יראה 130 על מד המהירות(116 לפי ה-GPS) וה-125 רושם 120 על המד (112 ב-GPS). אבל, שלא תהיה טעות, ה-200 מרגיש הרבה יותר בשרני וחזק ומשיג את המהירות המרבית שלו בזמן קצר משמעותית מזה של ה-125, כנ"ל בזינוקים ובתאוצות הביניים. התמסורת עושה את העבודה בסדר גמור בשני הדגמים. השהיית הווריאטור בזינוק מינימלית והתגובה למצערת טובה מאוד. הבלמים, דיסק היקפי מלפנים ורגיל מאחור, עושים עבודה מצויינת.

התנהגות
התנהגות הכביש העלובה של הדגם הישן שופרה בדגם החדש מ-2009 עם המעבר לגלגל קדמי בקוטר "13 ("12 בישן) ושיפור במתלים. בתנועה העירונית הצפופה הג'וירייד מסתדר מצוין למרות גודלו, בעיקר הודות להיגוי זריז ולצידוד המעולה של הכידון. כשקצב הרכיבה עולה ההיגוי בפניות הופך מעורפל ולא משרה בטחון. במהירות גבוהה או כשהכביש לא סלול היטב, המתלים הרכים בשילוב עם שילדת ה'ספגטי' (זה המחיר של המדרס השטוח) גורמים לנדנודים ולהיזון חוזר לקוי מהחלק הקדמי. בהרכבה מחריפים כל הסימפטומים האלה כי הפרונט נעשה קל יותר עד כדי חוסר יציבות ממשי במהירויות נמוכות. מי שחושק בחדוות הרכיבה (JoyRide…) רצוי שיחפש אותה במקום אחר…

נוחות, שימושיות
הנוחות שנויה במחלוקת ונתונה להעדפה אישית. המושב נמוך, רך ושוקע עם הזמן, מרווח הרגליים מצויין ונמוכי קומה יוכלו להוריד רגל בטוחה לקרקע וגם לשלוח את הרגליים אל קדמת המדרס. קאסטום סטייל. ארוכי גפיים ימצאו מספיק מקום ולא יחבטו את ברכיהם בפלסטיקה אבל תנוחת הישיבה הנמוכה גורמת לברכיים להיות גבוהות מהישבן מה שמעמיס על הגב התחתון וגורם לחוסר נוחות ברכיבה ממושכת. השימושיות היא הצד המנצח של הג'וירייד. המדרס השטוח – שכבר כמעט ולא קיים בקטנועים מודרניים – גדול ורחב וכולל בדגמים החדשים שני ווי תליה שימושיים לטובת שקיות של קניות וכדו'. תחת המושב הנפתח הצידה יש מקום לקסדה מלאה ולעוד כמה פריטים קטנים. סבל מקורי לא קיים, כך שמי שחפץ בארגז למטען יצטרך להתקין סבל מייצור מקומי בעלות של כמה מאות שקלים. מושב המורכב/ת נוח, מרווח ומוגבה מעל זה של הרוכב, כך שאיכות החיים שם גבוהה למדי, אולי בכלל זה מקומו של המנהל בקטנוע 'מנהלים'…?

ביום יום
ההתייחסות לג'וירייד צריכה להיות כאל כלי תחבורה פרקטי ושימושי. בתור שכזה לא נצפה ממנו לספק ריגושים אלא לבצע משימות – אותן הוא יעשה על הצד הטוב ביותר. הוא מפלח את התנועה העירונית הצפופה ביעילות של קטנוע קטן ומאפשר גם גיחות בינעירוניות. העיצוב נאה, מכובד – לא נראה כמו טוסטוס קטן – כך שלא נתבייש להחנות אותו בחניון של העבודה או בבית ליד המאזדה של השכן. לוח המחוונים מואר באור תכלכל ונעים, כולל מדי מהירות וסל"ד אנאלוגיים ונוחים לקריאה, בנוסף לצג דיגיטלי שכולל את כל האינפורמציה של כמות דלק, חום מנוע, שעון זמן וטריפ-מטר. בסה"כ יש לנו כאן כלבויניק יעיל ופרקטי למשימות יומיומיות. דגם ה-200 החדש מוזרק דלק, חסכוני מאוד ויעשה כ-30 ק"מ לליטר בנזין, ה-125 מוזן המאייד חסכוני מעט פחות למרות הנפח הקטן יותר וצורך כ-28 ק" מ לליטר. פתח התדלוק ממוקם בחלק העליון של קדמת המדרס ונפתח בלחיצה על הסוויץ'. תכולת המיכל קטנה יחסית, 8.5 ליטר סה"כ, אבל טווח הנסיעה סביר: כ-250 ק"מ בין תדלוקים. קיימת רגלית צד בנוסף לג'ק המרכזי ויש גם רגלית התנעה כגיבוי למקרה של מצבר חלש. לקינוח: הג'וירייד הוא כלי הרכב הנגנב ביותר במדינה. מומלץ לנעול עם שרשרת טובה בכל חניה וכדאי גם להתקין אזעקה או לפחות מפסק הצתה סודי (קיים מקורי בדגמים החדשים), מה שיגרום לגנב המזדמן לעבור לקטנוע אחר, פחות ממוגן.

מחיר תחזוקה ואחריות
המחיר לדגם ה-125 הוא -.16,985.  דגם ה-200 יעלה 18,985 לפני אגרות רישוי (נכון לאפריל 2016). האחריות היא לשנתיים או עד 24,000 ק"מ. מרווחי הטיפולים הם כל 3,000 ק"מ לטיפול קטן – וגדול כל 12 אלף ק"מ. מחירי הטיפולים במוסך המרכזי נעים בין 200 ל-400 לטיפול קטן ובין 1,300 ל-1,500 לטיפול גדול. מוסך פרטי יוזיל עלויות מן הסתם.

משומש
ככל שנוקפות השנים, הק"מ והידיים אותן עבר הקטנוע, האמינות הטובה של 10-20K הק"מ הראשונים הולכת ונמוגה. קיימת רגישות במנוע לרכיבות ממושכות במהירות גבוהה ולהזנחה בטיפולים התכופים יחסית – כל 3000 ק"מ. כלים שעברו שימוש אגרסיבי או לא נכנסו לטיפולים בזמן 'גומרים' מנוע די מהר, לעתים אפילו אחרי פחות מ-20 אלף ק"מ. איכות החומרים, החלקים והגימור לא גבוהה במיוחד ואחרי כמה שנות שימוש הפלסטיקה דוהה ומקרקשת. מערכת הקירור דורשת תחזוקה תקופתית של ניקוי והחלפת נוזל הקירור. כלים שלא טופלו כיאות יסבלו מהתחממות ובצורך בשיפוץ ראש המנוע. רגישות ניכרת גם באגזוז שנוטה להחליד ולהתפרק מבפנים. אגזוז מקורי יקר והתחליפי הזול סובל מאיכות נמוכה עוד יותר. כלים רבים עשו אוברול בזול והתוצאה בהתאם – תקלות חוזרות ונשנות. המתלים הרכים במקור מאבדים עוד מכושרם במשך השנים ויחד עם גלגל ה-"12 הקדמי בדגמים שלפני 2009 מספקים התנהגות כביש וכושר ספיגת מהמורות עלובים למדי. כמשומש ההמלצה היא לחפש כלי שמור שעבר מעט ידיים וק"מ ובעל היסטוריית טיפולים מתועדת, או להיות חכם ובמקום להשקיע את הכסף בתיקונים להוסיף מראש למחיר הקניה ולרכוש אחד שמור מדגמי 2009 ומעלה. בצד החיובי יש לציין כי כמעט כל מוסך דו"ג מכיר את הדגם ויודע לטפל בו, חלקי החילוף זולים ונמצאים בשפע ויש גם הרבה חלקים תחליפיים.
(תודה ליורי מ"פרפר" על העזרה בביצוע המבחן)

סאניאנג ג'וירייד – מפרט טכני