היו זמנים
אחרי שנה וכמעט ארבעים אלף ק"מ אני רוצה לפתוח את הסיכום עם שני וידויים. הראשון הוא שלא באתי נקי למבחן הזה. כשבחנו בפעם הראשונה את הג'ידינק השורה התחתונה הייתה "קטנוע מאכזב". היו לו כמה פאקים שגרמו לאכזבה הזו, וכשאנשי היבואן סיפרו לנו שקימקו שיפרו בדיוק את אותן הנקודות היינו קצת סקפטיים. הספקנות הזו אמנם התפוגגה אחרי כמה שעות של רכיבה, אבל לי אישית היה חשבון פתוח עם הדור הקודם של הג'ידינק.
יד ענוגה
שלוש שנים היה בבעלותי גרנד דינק 250. קרעתי לו את הצורה כי הוא היה עבורי תחליף לאופנוע שלא יכולתי להרשות לעצמי באותה תקופה, והוא גמל לי עם כל התקלות האפשריות כולל מנוע שקרס פעמיים. כשקיבלתי את קטנוע המבחן החלטתי שאני מתייחס אליו בדיוק באותה צורה בה התייחסתי אל הקטנוע הפרטי שלי בעבר, כלומר – קורע לו את הצורה! הוידוי השני הוא שלאורך המבחן חששתי לא פעם שאני מגזים עם הקריעה הזו. שימוש עירוני אגרסיבי עם המון גז וברקס, התרסקות על כל מהמורה שקיימת בגוש דן, נסיעות ארוכות עם גז פתוח כמעט עד הסוף, קרוב מאוד למנתק ההצתה, ולקינוח טיולים ארוכים בסופי שבוע לכל קצוות הארץ – מליווי מבחנים בהרכבה עם צלם וציוד, ועד נסיעה לאילת (בהרכבה עם ציוד…) הלוך וחזור ביום אחד. אם זו לא 'קריעה', אז מה כן?
יש דברים נסתרים
יש הבדלים רבים בין מבחן דרכים רגיל לבין מבחן ארוך טווח. אחד מהם הוא האפשרות לפתור בעיות שמציקות ולהיווכח עד כמה משתנה חויית הרכיבה בעקבות כך. הצמיגים המקוריים של הג'ידינק פוגמים בתחושת ההיגוי, וזה אומר שבפניות לא מרגישים את הקשר שבין הגלגל הקדמי לכביש. החלפת הצמיגים לתוצרת משובחת של מישלין שיפרה בצורה משמעותית את התנהגות הכביש ואת איכות הבלימה. החלפת המושב לאחד קשיח יותר שיפרה עבורי את תנוחת הישיבה, ולמרות שהוא בהתחלה פחות נוח ומפנק, לאורך זמן הוא הרבה יותר תומך ופחות מעייף. פתאום הקטנוע נהיה טוב! בעיר ממש כיף לרכב עליו בגלל תגובת המנוע המיידית, ההיגוי הזריז והאחיזה הטובה, וגם מחוץ לעיר נחמד לרכב עליו עם כוח ומהירות מספקים ויציבות טובה.
עוד נקודה היא ההתחברות למכונה. לוקח זמן עד שנוצרים יחסי אמון בין הרוכב לקטנוע. צריך לסמוך עליו שהוא יקח את הפניה כמו שצריך, גם אם באמצע פתאום נתקלים במהמורות שעלולות לערער את היציבות. צריך לסמוך על הבלמים והצמיגים כשאיזו עאמה נזכרת לפנות ברגע האחרון ומכריחה אותנו לבלימת חירום, וצריך לסמוך על המנוע והתמסורת כשמשתחלים בין רכבים ברווח שהולך ונסגר, וצריך לעוף משם מהר קדימה. גם כאן הג'ידינק עושה עבודה מצוינת ומגלה שלדה ומתלים קשיחים ומאוזנים שמתמודדים בכבוד עם כל המצבים. עם הזמן אופי הרכיבה שלי עליו הפך אגרסיבי יותר, פשוט כי הכרתי אותו, התחברתי אליו, וידעתי שאפשר לסמוך עליו – לא דבר של מה בכך כשמדובר בקטנוע.
נקודה נוספת ולא פחות חשובה היא האמינות. קטנוע הוא כלי שירות שצריך לעשות עבודה ולא לבלות במוסך או לגרום הוצאות מיותרות. הכלים הטייוואנים של הדור הקודם נפלו ברוב הנקודות האלה. לזכותם נרשם מחיר רכישה זול ושימושיות טובה, אבל האיכות,האמינות, והתנהגות הכביש לא היו בליגה של היפנים והאירופאים. ובכן – כל זה הוא כבר נחלת העבר.
פתאום מצאתי בך
הגיע הזמן לכתוב את הבשורה בריש גלי: הקטנועים הטייוואנים של הדור האחרון יישרו קו עם התוצרת היפנית והאירופית. נקודה. ראינו את זה בדאונטאון, ראינו את זה בג'וימקס החדש, ואחרי שנה עם הג'ידינק אפשר להגיד בפה מלא ובלב שלם שאנחנו רואים את זה גם אצלו. יפן כבר כאן. האיכות, הגימור, האמינות המכנית, רמת החלקים וההרכבה, וההתחברות של כל המרכיבים לכלל חבילה מוטורית שלמה ומתגמלת – אלה דברים שקימקו כבר הגיעה אליהם ומיישמת אותם בדור החדש של הקטנועים שלה.
לפני שתקפצו לטקבק ש"היו לכם מלא תקלות וכל חודש נכנסתם למוסך, אז על איזו אמינות אתם מדברים", נזכיר שוב את האופי האינטנסיבי של המבחן, ואת העובדה שכמעט כל חודש עשינו מכסת קילומטרים ששלחה אותנו למוסך לטיפול שוטף. נכון שהיו כמה תקלות, אבל גם אותן צריך לקחת בפרופורציה שאצל רוכב פרטי הן היו מתפרסות על שלוש-ארבע שנים, או לא צצות בכלל בגלל שימוש רגוע. התקלה העיקרית הייתה קשורה ליוניט חום שהתקלקל, ונסחבה זמן רב עד שאותרה. עם החלפת היוניט התקול חזר הקטנוע לתפקד ללא דופי. ערכנו טבלה עם כל ההוצאות השוטפות למעט דלק, וגם אם נעביר את הסלילים מסעיף הבלאי לסעיף התקלות, נגיע ל- 1182₪ בסה"כ, סכום שהיינו מוכנים לחתום עליו גם אם היה מדובר בקטנוע יפני למהדרין.
המנוע שאינו משתייך לסדרת ה-G5 החדשה של קימקו, הוא אותו מנוע שמשמש את האקסייטינג ומקורו בגרנד דינק הישן. הוא עבר שיפורים ושינויים ואינו סובל מאותן חולשות שהיו נחלת הגרנד דינק. בדקנו את רמת השמן באדיקות, ולמרות עשרות אלפי הקילומטרים הלא קלים שעברו עליו, מעולם לא ירדה רמת השמן, ולא היה צורך להוסיף שמן בין הטיפולים.
תכלס
הג'ידינק הוא קטנוע עם ייעוד עירוני פרקטי. אין לו לוק הורס או שפע של פינוקים מפתים, אבל יש לו שני נכסים שכבר אי אפשר למצוא באף 250 אחר. אחד זה המדרס השטוח והרחב,והשני הוא מימדים צנומים ומשקל קל. התכונות האלה הופכות אותו לבחירה טבעית כקטנוע עבודה, אבל לא רק. הג'ידינק מתאים לכל מי שזקוק לקטנוע שירות אמין ויעיל. הוא מתפקד מעולה בעיר, אבל יש לו גם כושר בינעירוני לא רע בכלל. התנהגות הכביש והיציבות שלו טובים מאוד, הבלמים מצוינים, והשלדה והמתלים שלו מאוזנים ותומכים היטב בכל מצב. נקודת החולשה העיקרית היא מיכל דלק קטן שמכיל תשעה ליטרים בסך הכל, אבל צריכת הדלק טובה ועמדה בתנאי המבחן הקשים על קרוב ל-24 ק"מ לליטר, נתון שרק יכול להשתפר ברכיבה שגרתית ורגועה. הפלסטיקה שלו נשארה מהודקת למרות אותם תנאים קשים, תאי האחסון נסגרים כמו חדשים ובכלל הוא מציג איכות מרשימה. המכלולים המכניים הוכיחו עמידות ואמינות כמעט מוחלטת, והדבר היחיד שנשאר בו טייוואני כפי שהכרנו בעבר – הוא המחיר.
טבלת הוצאות
| חודש | ק"מ | טיפול | עלות | בלאי | עלות | תקלות | עלות | שונות | עלות |
| 1 | 1000 | גמר הרצה | 329 | – | – | – | – | סבל ארגז |
497 715 |
| 2 | 4000 | קטן | 439 | – | – | – | – | כיוון שסתומים | באחריות |
| 3 | 8000 | גדול(הוקדם) | 1601 | – | – | מגן חום קטן של האגזוז נפל |
– | – | – |
| 4 | – | – | – | 2 צמיגים | 909 | – | – | – | – |
| 5 | 12,000 | קטן | 468 | – | – | – | – | – | – |
| 6 | 16,000 20,000 |
בינוני גדול |
1097 1404 |
– | – | מחזיר שמן ציר מניע (אחריות) | – | החלפת מושב (אופציונלי ללא עלות) |
– |
| 7 | – | – | – | צמיג קדמי | 425 | – | – | – | – |
| 8 | 24,000 | קטן | 439 | רפידות בלם | 199 | – | – | – | – |
| 9 | 28,000 | קטן | 398 | צמיג אחורי פנצ'רים רפידות בלמים |
480 170 302 |
– | – | – | – |
| 10 | 32,000 | בינוני | 534 | נורה ראשית | 71 | החלפת יוניט חום | 177 | – | – |
| 11 | 36,000 | גדול (נדחה) | 1536 | סלילים | 1005 | – | – | – | – |
| 12 | 38,650 | סיום מבחן | – | – | – | – | – | – | – |
| סה"כ | 38,650 | טיפולים: | 8245 | בלאי: | 3561 | תקלות | 177 | אביזרים: | 1212 |
השאר תגובה