בוורלי כאפה

את הבוורלי קנינו לפני כחצי שנה. דגם מוצלח, נידח, עם מחירון נמוך יחסית ושוק שלא סופר אותו. בדיוק כמו שאני אוהב. גם הקטנוע הפרטי שלי – הונדה SH300, מגיע מאותו מקום. באיטליה אגב שניהם בחמישיה הראשונה במכירות. את הבוורלי קנינו לבן שלי. האיקסאבו 250 ששימש אותו בחמש שנים האחרונות סגר קרוב למאה אלף ק"מ והתחיל לעשות בעיות. הוא שם קצת, אני הוספתי, סבתא השלימה, וגירדנו עשיריה. חיפשתי מציאה והגעתי לבוורלי הזה. 300 2011 אדום, יפיוף, שמור, ועם 13,000 ק"מ בסך הכל. הבעלים סיפר שהוא עובד ברוסיה וכשמגיע לארץ רוכב עליו קצת, ומאחסן במחסן סגור אצל אבא שלו לעוד כמה חודשים. מטפל פעם בשנה במרכזי. יש קבלות.

עשינו בדיקה ויצא כמו חדש. אחרי העברת הבעלות הכנסתי אותו למוסך ליישור קו זריז של שמן, פילטר, וכאלה, ואחרי כמה חודשים גם צמיג קדמי וטיפול גדול של רצועה, רולים ופלאג. הכל פיקס! בובה מותק של קטנוע. מציאה!

שבת אחת החלטתי להצטרף עם הבוורלי לטיול ארוך של כמה מאות ק"מ. להכיר אותו מקרוב. באופן טבעי מדדתי צריכת דלק. הייתי בשוק. 13.5 ק"מ לליטר. מטורף. אני מכיר את המנועים האלה. אין מצב לרדת מ-1:20. גם לפי FUELLY הממוצע עומד על 24 ק"מ לליטר במדידות של כמה כלים לאורך עשרות אלפי ק"מ. המשכנו למדוד עוד כמה מאות ק"מ. אין טעות – ממוצע עיקש של 14 ק"מ לליטר. התייעצתי עם מכונאים מוערכים, עשינו קריאת פלאג, בדקנו שמסנן האויר לא חסום, אין דליפת דלק, המנוע נשמע ופועל טוב מאוד. הכל נראה תקין.

חודשיים אני טרוד מהסיפור הזה. כבר חשבתי ברצינות למכור אותו או לעשות טרייד אין ולקחת קטנוע אחר. נותר רק דבר אחד לעשות לפני כן – להתחבר למחשב המנוע ולבדוק את כל הפרמטרים והיסטוריית תקלות. אולי שם נמצא את הגורם לשתיינות הכבדה הזו.

קבעתי במוסך המרכזי לעשות איפוס מחשב. כשיצאתי משם ביקשתי מאלי מנהל המוסך שייתן לי כאפה. מגיע לי! מחשב המנוע העביר את הדאטה שלו ללפ טופ של המוסך, לתוכנה של פיאג'ו. כל הפרמטרים תקינים. אין טראומות בזכרון. אז מה כן?! פרט קטן ושולי… הצג הדיגיטלי שמונה את הק"מ היה במצב של מיילים. פייר, את הכאפה הזו הרווחתי ביושר.