ימאהה דילייט 125 בסיבוב התרשמות

צילום: בני דויטש

אחרי מספר מועט של ק"מ על הדילייט החדש של ימאהה התחיל להתגבש לי בראש תסריט לווידאו שילווה את סיבוב ההתרשמות הזה. הרעיון המרכזי היה להתחיל לספר מול המצלמה על מנוע ה-114 סמ"ק עם 7 כוחות הסוס שלו, על המהירות המרבית שנושקת ל-85 קמ"ש, ו…להירדם תוך כדי. המסר אמור להיות ברור: קטנוע קטן, פשוט, בסיסי ומשעמם. אחרי יומיים של רכיבה על הדילייט, היה כבר מאוד ברור שגישה כזו כלפי הקטנוע החמוד הזה פשוט עושה לו עוול. בתוך החבילה הכל כך לא מבטיחה שמציג הדילייט – מסתתר לו קטנוע חכם ונכון, כזה שחצי שעה אחרי שהחזרתי אותו לסוכנות כבר התחלתי להתגעגע אליו.

114/7

הנתונים על הנייר לא מבטיחים הרבה. פחות סמ"ק מהמקובל בקטגוריה, תפוקת כוח דומה למה שקיבלנו מקטנועי חמישים סמ"ק עוד לפני עשרים שנה, וממדים ומשקל שמזכירים את המיו של סאן יאנג. גם העיצוב הלך בכיוון הזה, והסגנון שלו הוא מין רטרו לא ממש ברור, עם ירכתיים ופנס שמזכירים משהו את הווספה לדורותיה. הרושם הראשוני הוא של משהו בסיסי שיצרן גדול מייצר באחד המפעלים האסייאתים שלו, וגם מוכר שם בזול במאות אלפי עותקים. הדילייט אגב מיוצר ביפן, אבל אם לא היינו מציצים ברישיון הרכב לא היינו מנחשים את זה לבד. האיכות בסך הכל טובה, אבל זה כבר סטנדרט שמקובל כיום גם בתוצרת הלא יפנית, ואילו כאן שמענו קצת רשרושים מכיוון לוח המחוונים. למען ההגינות נציין שכלי המבחן לא היה חדש וכבר עבר כמה אלפי ק"מ לא קלים.

קטנוע עירוני

את מעט כוחות הסוס שלו המנוע מרכז בתחום המהירויות העירוניות – בין עשרים לשישים קמ"ש, שם הוא לא מרגיש נחות מקטנועי 125 מקבילים. הדילייט הוא קטנוע עירוני פרופר ובמרחב העירוני הצפוף הוא מרגיש לגמרי בבית, עם כושר תמרון מעולה והיגוי סופר זריז, שיחד עם הממדים הזערוריים מאפשרים להשתחל איתו בקלילות בכל רווח אפשרי. גלגלי ה-"12 מרסנים מעט את זריזות ההיגוי ומספקים יציבות טובה עד המהירות המרבית שלו שמסתכמת בכשמונים קמ"ש אפקטיביים. עם ישורת ארוכה ומעט רוח גבית או ירידה ניתן לראות גם 90 על מד המהירות, אבל זה כבר באמת לא הקטע שלו. כביש מהיר אם כך יוצא מהתפריט, אלא אם מדובר בשעות העומס בהן התנועה זוחלת. בלם הדיסק הקדמי עושה עבודה מצוינת, התוף האחורי פחות חד ויותר חלש, ויחד הם מייצרים עוצמת בלימה סבירה ומספקת, אבל לא יותר מזה.

תנוחת הרכיבה טובה למרות שאין מקום לשלוח רגליים לפנים. המושב רך, נוח, ובמפתיע גם די מרווח ומצליח להכיל אפילו שני רוכבים בגודל מלא. המתלים רכים וסופגים, כך שרוב הזמן הנוחות מצוינת. מהמורות גדולות מכריעות את המתלים, אבל גם כשהם נטרקים בסוף מהלכם – המכה לא חזקה מאוד בגלל המשקל הקל. לוח המחוונים נאה וקריא, אם כי מינימליסטי כמו שאר הקטנוע, והוא מציג נתוני מהירות ודלק בלבד. המראות קרובות מדי לכידון ומה שרואים בהן בעיקר זה את הזרועות של הרוכב, אבל מנגד הן אינן מפריעות בכלל בהשתחלויות צפופות.

תחת המושב יש חלל שנראה גדול יחסית, אבל צר מכדי להכיל קסדה שלמה או שלושת-רבעי. מדרס הרגליים שטוח, ומעליו יש וו תלייה שימושי. מצידו האחד נמצא תא קטן ופתוח ומצידו השני פתח התדלוק. פתיחת המושב נעשית מהסוויץ', וסיבוב המפתח לצד השני גורם לפתיחת מכסה התדלוק על צירו.

חבילונת מקסימונת

מסך כל הנתונים והפרטים הטכניים מתקבל קטנוע קטן עם מחיר בינוני שעומד על כ-14 אלף שקלים, מה שיכול להצביע על בעייתיות מסוימת ביחס של התמורה למחיר. מצד אחד – בקטגוריית ה'זולים פלוס' שבחנו לפני מספר חודשים ישנם קטנועים שנותנים מענה לקשת רחבה יותר של שימושים בתמורה לאותו מחיר, אבל מצד שני – את המבחן האחרון וגם את זה שלפניו ניצח הונדה ויז'ן, קטנוע עם אופי וקונספט די דומה לימאהה הקטן הזה. אותן סיבות שגרמו לנו לבחור בויז'ן כמנצח של המבחנים ההשוואתיים נמצאות בפרשנות מעט אחרת גם בימאהה דילייט, ואולי כך באים לידי ביטוי הבגרות, הנסיון והבטחון העצמי שיש ליצרן גדול וותיק.

החבילה שמציע הימאהה דילייט היא של קטנוע עירוני שלא מתיימר לשום דבר אחר ומביא שורה של יתרונות שנובעים מהממדים הקטנים שלו – מכושר תמרון והתנהלות קלילים בצורה יוצאת דופן ועד חסכנות מופלגת בצריכת הדלק – מעל 32 ק"מ על כל ליטר דלק בתנאי המבחן הקשים. הוא מתאים לרוכבים מתחילים או לנמוכי קומה, ובכלל לכל מי שחי בעיר גדולה וצריך קטנוע קטן למשימות היום יום.

מפרט טכני