צילום: אלי לייבנר
מה הסיפור?
החייל במחסום 'שער שומרון' על כביש 5 ביקש ממני להסיר קסדה לזיהוי, וכשנחה דעתו הוא הביט ב X-ADV וספק אמר ספק שאל: "מה, זה ערבוב של טוסטוס עם 'כבד'?" עניתי שכן, זה בדיוק זה! ונתתי גז מערבה לכיוון הבית. הפתיחה שלו אדירה והוא משגר את עצמו כמו טיל קדימה. עזבו את המספרים של 54 כ"ס על כמעט 240 ק"ג. הנתונים על הנייר בכלל לא מספרים את הסיפור של הכלי הזה. אחרי יום שלם וכ-300 ק"מ של רכיבה, מצאתי את עצמי רבע שעה מהבית עושה פרסה ותופר עוד מאה ק"מ בתירוץ של "בעצם למה שלא ניסע לשתות קפה אצל חגית וזיו שגרים בקצה השני של השומרון?" – וזה אולי הסיפור האמיתי של האופנוע/קטנוע הזה. הוא פשוט מגניב וכיפי ברמות על! יכולת השטח-לייט שלו היא בונוס שיכול לשדרג כל טיול, והעיצוב… אם דוקאטי היו מייצרים קטנוע – ככה בטח הוא היה נראה.
טימקס קילר?
מעבר לסקרנות של הקונספט החדש והחוץ מגדרי בעולם הדו גלגלי, יש עוד נקודה שעולה כמעט בכל שיחה על האיקס אדוונצ'ר. האם יש כאן סוף סוף טימקס קילר? ימאהה טימקס הוא קטנוע מעולה, אבל מה שהופך אותו למותג וללהיט מכירות הוא הסקס אפיל שלו. קונים אותו כי הוא מגניב ונחשק, וברמות המחיר האלה זה שם המשחק. בשביל הפרקטיות אפשר למצוא קטנועים מצויינים בחצי מחיר ופחות. מהבחינה הזו ה-X אדוונצ'ר משחק באותו מגרש של היצר והחשק. אתה רואה אותו ובא לך עליו, אתה רוכב עליו ואחר כך לא יכול להיפטר מהקופיקו הזה שמתיישב לך על הכתף ולוחש לך לאוזן שהיום יש הלוואות נוחות, וש-80 אלף שקל זה מחיר בכלל לא יקר בליגת העל של הקטנועים. אז בקטע הזה הוא בהחלט מתחרה בטימקס.
הקלפים החזקים שלו הם ביצועי מנוע, התנהגות כביש וכושר בלימה עדיפים, והפחות חזקים הם המושב הגבוה והמשקל הכבד שמורגש היטב בתנועה עירונית צפופה. קצת פחות קטנוע והרבה יותר אופנוע. הוא לא טימקס אבל הוא מסתכל לו ישר ללד שבעיניים. מלמעלה או מלמטה זה כבר עניין של סדר עדיפויות וטעם אישי.
קטנוע?
כן. בהחלט קטנוע. אמנם מגודל, גבוה ומסורבל בהשתחלויות צפופות, אבל בטח עדיף מהבחינה הזו על רוב האופנועים. התיבה האוטומטית רובוטית שלו דורשת יותר תשומת לב על הגז ברכיבה איטית מאשר קטנועי הווריאטור, אבל עדיין הוא אוטומטי, עם מדרסים במקום רגליות, בלי מיכל דלק בין הברכיים, שני הברקסים בידיים, ויש מקום לקסדה תחת המושב. לגמרי קטנוע. הכידון רחב מאוד עם זוית צידוד מצויינת, וזה מקל בתמרונים צפופים, אבל לפעמים גם מגביל במעבר בין רכבים גבוהים שהמראות שלהם באותו גובה. ברגע שיוצאים מהתנועה הצפופה הוא הופך ללוחם עירוני עם רעל בעיניים. היציאה שלו מהמקום חזקה מאוד, והגיר הרובוטי מתפקד בצורה נהדרת. את שיבושי הסלילה הוא מגהץ כמו אופנוע דו"ש, כלומר הרבה יותר טוב מכל קטנוע אחר. מדרכות הוא מטפס בקלילות, ויורד מהן בדילוג עליז, איפה שכל קטנוע אחר ירד לאט ובזהירות כדי לא לדפוק את הגחון.
אופנוע?
הדרישה העיקרית שלי מאופנוע היא הנאה מהרכיבה. שיבוא לי לצאת לדרך בשביל עצם הרכיבה, פחות בכדי להגיע ליעד כלשהו. ול-X-ADV יש את זה בגדול. מנוע ה-745 סמ"ק שלו מוציא הספק נמוך יחסית לנפח (54 כ"ס), אבל המומנט הגבוה (6.9 קג"מ) זמין כבר בסל"ד נמוך והתחושה היא של כלי כוחני וחזק. יחסי ההעברה הקצרים יחסית לאינטגרה ול-NC750X (שחולקים איתו את יחידת ההנעה) תורמים לזינוקים החזקים מהמקום ולתאוצות הביניים, ובהילוך השישי הארוך 120 קמ"ש מתקבלים ב-4000 סל"ד – נתון מקביל לאופנועי ליטר!
בכבישים מפותלים קטנוע האדוונצ'ר הזה משחק כמו אופנוע. חזק, מתמסר, ויציב על הצד עם תמיכה מצויינת של המתלים, ושיתוף פעולה מלא וחכם מצד התיבה האוטומטית שיודעת לזהות את אופי הרכיבה ולהתאים את החלפת ההילוכים למצב. סגירת גז בירידה לא תגרום להעלאת הילוך, ומנגד סחיטה של המצערת מניבה קיק דאון מיידי של הילוך או שניים בהתאם לצורך. בכל מקרה תמיד ניתן לתקן את הבחירה האוטומטית בהינף אצבע או אגודל שמאל, ולהעלות או להוריד הילוך באופן ידני. הבלמים סופניים! עוצמתיים, ועם המון רגש בכידון לגבי מה שקורה בין הצמיג לכביש, וה-ABS נכנס לפעולה רק מתי שבאמת צריך. לקינוח יש בלם חנייה נחוץ, כי עם כיבוי המנוע התיבה עוברת לניוטרל.
אדוונצ'ר?
כמו באופנת הקרוסאובר והג'יפונים בשוק הרכב, גם לאופנועי האדוונצ'ר יש יותר את הקטע האופנתי מאשר יכולת שטח אמיתית. רובם אופנועי תיור מגודלים עם עיצוב בהשראת אופנועי הפריז-דקאר של פעם, ויישום יכולת השטח שלהם אם היא בכלל קיימת, תלוי יותר בגודל האשכים (או השחלות..) ובעומק הכיס של בעליהם. הפופולריות של הז'אנר הזה צומחת בקצב גדול מאוד, ומשנה לשנה גדל ההיצע של הכלים בקטגוריה הזו.
הונדה X-ADV לא שונה במהות משאר הכלים האלה, אלא מותח את גבולות הקטגוריה עם מאפיינים של קטנוע. מפוזת האדוונצ'ר שלו אי אפשר להתעלם ומסר הלייף סטייל שהוא משדר לסביבה נקלט גם על ידי מי שלא ממש מצוי בתחום הדו"ג. מעבר לפוזה באמת יש לו יכולת לעשות שטח קל. מרווח הגחון גדול והמתלים הארוכים סופגים ביעילות שבילי עפר, דרדרת וחול פה ושם, בורות קטנים, אבנים… כמו אופנוע דו"ש לייט. הגיר האוטומטי מתפקד מצוין גם בדרכים לא סלולות, ודווקא שם השתמשתי במצב ה-D שמרגיש קצת אנמי בכביש. במקום בקרת אחיזה שלא קיימת הוא פשוט מעלה הילוך, ומתרגם את המומנט הבשרני בסל"ד נמוך לאחיזה מפתיעה. היציבות הכיוונית מעולה, וגם כשהגלגל האחורי מחליק מעט הצידה תחת כוח המנוע, הבייבי אדוונצ'ר הזה מכנס את עצמו חזרה לקו הרצוי בלי דרמה מיותרת. לרכיבה בעמידה רצוי לרכוש את הרגליות שמוצעות כציוד אופציונלי, כי המדרסים לא ממש מיועדים לרכיבה בעמידה מבחינת מיקום וחוסן מבני.
ספורט תיור?
אבל השטח הוא יותר הקינוח בארוחת האדוונצ'ר. המנה העיקרית היא יכולת תיור מכובדת עם שני רוכבים ומטען, וכושר ספורטיבי מסוים. ל-X-ADV יש יכולת ספורטיבית מכובדת שתספק כל רוכב ממוצע ויותר מזה. התנהגות הכביש שלו מצויינת, הוא מאוד ידידותי, מתמסר ולא מאיים, וקל וכיף לרכב איתו מהר בפיתולים. את הקטע התיורי קצת יותר קשה לבדוק במבחן קצר, אבל גם כאן נראה שהאופנוע-קטנוע הזה פורע את השטר. הוא נוח לרכיבות ארוכות, ולמורכב יש מרחב מחיה סביר לגמרי. האיזון של הכלי כמעט ולא מושפע כי המורכב יושב 'בתוך' בסיס הגלגלים, ולמנוע יש מספיק כוח ודחף לסחוב עוד כמה עשרות ק"ג. מיגון הרוח עושה עבודה מצויינת, מתכוונן ידנית בצורה נוחה לחמישה מצבים כשבמצב הגבוה אפשר לשייט בנחת עם משקף קסדה פתוח. הסבל המקורי (מוצע כציוד אופציונלי בתשלום) קצת מבאס ויזואלית. הוא גבוה יותר ממושב המורכב, וכשמתקינים עליו ארגז נוצר מעין "מגדל" שפוגם בפרופורציות היפות של הכלי, וחבל.
תכלס!
תכלס, הקטנוע-אופנוע הזה הוא יציאה אדירה של הונדה. זה היה אחד המבחנים היותר מהנים שערכתי, ואחד הדו"ג היותר מדליקים שרכבתי עליהם. ה-X אדוונצ'ר של הונדה הוא משהו חדש שמשלב יתרונות של קטנוע עם יתרונות של אופנוע, כמעט ללא חסרונות. הוא גם קטנוע, גם אופנוע, גם ספורט, גם תיור, גם דו"ש, וגם נראה נהדר. אפילו המחיר סביר לגמרי, לא רק מול המתחרים, אלא אבסולוטית ביחס לתמורה.
השאר תגובה