טימקס, טי-עארס, קטנו-פשע, מלך הקטנועים, אופנוע אוטומטי, טוחן אימפרזות-טורבו… בטח יש עוד ים קלישאות ואגדות סביב הקטנוע/ אופנוע השנוי במחלוקת, הנחשק, האהוב והשנוא הזה.
לפני כמה שבועות הגיע למפגש השבועי רוכב על טימקס משופר עם כל החבילה – פאוור-קומנדר, אקרפוביץ' רועש, וריאטור ג'יי-קוסטה, בקיצור – טימקס פשע שגרתי למהדרין. לא הייתי צריך יותר מכמה סיבובים במגרש כדי להגיע למסקנה שהכלי הזה פשוט זוועה על שני גלגלים. חיבור וריאטור בסל"ד גבוה מדי, רעש חזק מדי, כוח מתפרץ מדי, וסל"ד בשמיים עם כל פתיחת מצערת. זה נחמד אולי בתור קטנוע לפתיחות ודריפטים בצמתים, אבל לא משהו שאני מוכן לחיות איתו ביום יום. אכלה אותי הסקרנות איך הוא בא מהמפעל. מקורי. ללא שיפורים.
ימאהה טימקס 500
טימקס ההדגמה מתניע בנגיעה ומפמפם חרישית שיר ערש לשני צילינדרים. מתיישב ומרגיש מיד שתנוחת הישיבה היא בדיוק כמו שאני אוהב. מושב גבוה ביחס למדרס כך שהרגליים לא מקופלות מדי. עבורי התנוחה הזו הרבה יותר נוחה מתנוחת הבטטה המתפרקדת של רוב קטנועי ה'מנהלים'. בפקקי התנועה של דרום ת"א הטימקס מרגיש ממש נוח. מזדחל יציב וחלק בין הרכבים ו'פותח' ממותן אבל חזק כשהכביש מתפנה. המהמורות נבלעות ביעילות, והתמרון בתנועה הצפופה קליל ומדויק. התמסורת חלקה והמנוע ציתן ולא מתפרץ בכלל כשלא רוצים בכך. הבלמים פשוט מעולים, מלאי רגש ועוצמה.
ביציאה לכביש המהיר מתייצב מיד הטימקס על מהירות התנועה פלוס קצת, כשהסל"ד רגוע בסביבות ה 5-6. מיגון הרוח טוב מאוד, תנוחת הישיבה הרוכנת מעט קדימה- מצויינת, וההרגשה על הכביש היא שהקטנוע הזה נטוע, יציב ומגיב לשינויי כיוון בביטחון, וההרגשה היא אופנועית אמיתית. 44 כ"ס על 200 פלוס ק"ג נחשבים צנועים מאוד במונחים של אופנוע 500, אבל הוריאטור דואג לכך שכל הכוח האפשרי יהיה זמין כל רגע בכל משיכת מצערת. יציאה לעקיפות מהירות ובטוחות, 'בריחה' קדימה כשצריך, וההרגשה עליו היא פשוט מעולה. המנוע מרגיש חזק, והתמסורת נענית באופן מיידי, עד המהירות המרבית שעומדת על 160 וקצת. השילדה, המתלים, הבלמים והצמיגים מספקים מעטפת משובחת ומשרת ביטחון לכל החבילה. תענוג. אחרי שעה של רכיבה הרגשתי שאין לי שום בעיה להמשיך ולרכב עוד כמה שעות. רגע לפני הדבקתי על הטימקס את מדבקת ה"אין עוד מלבדו", לקחתי לכמה שעות את האחד והיחיד שבאמת קורא תגר על מלך הקטנועים – הג'ילרה GP800 .
ג'ילרה GP800
אי שם באיטליה ישבו כמה מהנדסים של פיאג'ו באולם המו"פ ולא ידעו ממה להתחיל. פרוטוקול ישיבת דירקטוריון השיווק היה מונח לפניהם, עם דרישה לתכנון קטנוע שיתן בראש לטימקס שהשתלט להם על טבלת המכירות. שיהיה לו מנוע גדול, שיהיה ספורטיבי, מעוצב, חזק, ושתיכנס גם קסדה שלמה תחת המושב. על המדף היה מונח מנוע V אורכי בתצורת L בנפח 840 סמ"ק, ועל הקיר פוסטר של מורן אטיאס בגופיה קרועה. בשביל ההשראה…
טה-טה-טה טה-טה-טה יורה ה-GP800 צרורות מלוע הפליטה הכפול, וההדף מתורגם לויברציות שמורגשות היטב דרך המושב הגבוה והרחב. העיצוב איטלקי, נחמד, לא מוקצן, ובמבט מרחוק העין לא קולטת מיד את המימדים הגדולים של המגה-קטנוע הזה. אני מתיישב על ה-GP ולא מגיע עם שתי רגליים מלאות לריצפה. דוחף עם קצות הנעליים אחורה כדי לצאת לכביש ומרגיש כאילו אני צריך להזיז איזה 350 ק"ג. כאילו? – חישוב זריז מעלה שזה בדיוק המשקל כולל רוכב 'עבה'. רכבתי כבר על כלים במשקל כזה ואפילו יותר, אבל כאן כל ק"ג ממש מורגש, במיוחד בתמרוני חניה בעמידה. משקל כזה יחד עם תנוחת רכיבה גבוהה וצידוד כידון די מוגבל – הם לא נתונים של כלי עירוני מושלם, ואכן הוא לא כזה. הטימקס בעיר מרגיש לידו כמו טוסטוס. היציבות של הGP מצוינת ומקלה על הרכיבה בין טורי המכוניות בפקקים, אבל אין מה לדבר על השתחלויות כמו קטנועים קטנים יותר. השילוב של הווריאטור חלק וחמאתי והתגובה של המנוע למצערת לינארית ולא מתפרצת. מעולה. כשהרווחים בין המכוניות נפתחים, הקצב עולה וכשמגיעים לראש הטור ברמזור ומגיע האור הירוק – המלך הישן מודח מכסאו. נקודה. לא יעזור לו היועץ אקרפוביץ' ולא הגנרל פאוור-קומנדר. ה-GP800 פשוט יורה את עצמו קדימה ולא משאיר סיכוי כמעט לאף דבר אחר שזז על גלגלים. נכון שהוא לא בליגה של אופנועי הספורט עם 100 כ"ס וצפונה, אבל הקלות המדהימה שבה מסופק הכוח ונצברת המהירות, תאלץ כל רוכב ספורט להזדקק למיומנויות ולמאמץ כדי לעקוף את הטיל הזה.
"הקלות הבלתי נסבלת בה עלול הרישיון שלך להישלל…" זו היתה המחשבה שלי כשעליתי על 431 החדש.
כביש רחב עם אספלט מעולה, שדה ראיה עצום ותנועה דלילה יחסית. יאללה – הגיע הזמן לתת גז. ה-100 בא בקלות. גם בעיר בין הרמזורים. ב-120-130 קמ"ש ה-GP800 רץ על 4-5 אלף טורים רגועים. המשקל הגדול מתורגם ליציבות ואחיזה וההיגוי קצת כבד ודורש הפעלת כוח. כמו אופנוע. משיכת מצערת עד העצר מטיסה את הקטנוע המגודל ל160 קמ"ש כהרף עין, וכמה שניות אח"כ מגיע מד המהירות אל המספר 200, ועובר אותו בקצת. סגירת גז מייצרת בלימת מנוע חזקה, וחוץ מזה אין שום דרמה או הרגשה חריגה. הכלי הזה בנוי למהירות כזו ועומד בה בכבוד, עד שמגיע עיקול בכביש. פעמיים נכנסתי לעיקול קרוב לקצה הסקאלה בתוספת רוח צד והרגשתי את תחושת ההיגוי מתערפלת ונעלמת. לא נדנודים או חוסר יציבות, אבל מספיק בכדי לחזור לאיזור ה-150-160 הנינוח והבטוח. במעט הכבישים המפותלים שהגעתי אליהם ההתנהגות הייתה מופתית ובטוחה, והיציאה מפניות עם כוח המנוע והאחיזה של המישלין פילוט פשוט פנומנלית.
אם נחזור לרגע למלך המודח, אז הטימקס מתנהג לא פחות טוב, אבל הוא מרגיש הרבה יותר קליל, חלק, ידידותי ומתמסר מה-GP הברוטאלי עם ויברציית ה-V הגדול שמלווה את כל קשת הסל"ד.
סיכום
קטנוע, אופנוע, מגה-סקוטר… קשה כבר לדעת מה זה מי, אבל אחרי הרכיבה על שני המלכים האלה יש לי אבחנה אישית די ברורה. מחוץ לעיר יש לשני הכלים האלה איכויות של אופנוע, אבל חלק גדול מהמהות של קטנוע הוא השימוש העירוני, וכאן יש לטימקס יתרון גדול. ה-GP800 נותן אמנם ביצועים בליגה גבוהה יותר משל הטימקס, אבל משלם על כך מחיר לא קטן בפרקטיות. בשורה התחתונה הטימקס מציע ביצועים מספקים בהחלט, ואוגד אותם בחבילה מבריקה ומלוטשת, כזו שהג'ילרה הביצועיסט לא מצליח להגיע לרמה שלה. כס המלכות של הטימקס אמנם הזדעזע, אבל הוא נשאר לשבת עליו בזכות ובכבוד. הטימקס הוא קטנוע מושלם. ה-GP לא.
בתור אחד עם נסיון
היה לי את ה טי מקס ובשנים האחרונות יש לי את ה gp
ואני חייב לציין שאין ל gp תחליף בשום אופנוע
הוא חזק מאד הוא נוח מאד לרכיבה ולהרכבה הוא מהיר בצורה בלתי רגילה מגיע ל 218 קמש תוך זמן קצר ביותר
הוא לא הכי יציב בפניות במהירות כי המשקל שלו והכח שלו לא כל כך מותאמים לנסיעות בפיתולים ובמהירות
אבל גם בעיר הוא ממש נוח ולא מרגישים את המשקל שלו כמעט
לגבי ה טי מקס הוא מגיב חזק מדי למשיכת מצערת ואין לו מספיק כח גס… הוא די מדוד ולא נוח בכלל בעיני
תמיד שנותנים בו גז הוא מקפיץ חזק מדי אין לו את השליטה במצערת הנעימה של ה gp
בקיצור גילרה יצרה אופנוע מושלם והונדה כמובן חברה עם הרבה יותר פאסון ופרסום.
תודה רבה (-: