שושלת המג'סטי נוסדה ב-1995 עת נולד המג'סטי 250 הראשון, אחד מהחלוצים המייסדים של קטגוריית קטנועי ה'מנהלים'. מאוחר יותר הצטרף למשפחה דגם ה-125 ושניהם יובאו בעבר לארץ. ב-2003 הושק הדגם הבכיר במשפחה: ה-400 ואת המהדורה האחרונה באבולוציה שלו שכוללת שינויים קוסמטיים ושיפור התמסורת, אנו בוחנים היום. ה-400 הוא גם האח הצעיר אך הבורגני והמיושב של הטימקס הפופולארי, הקטנוע שבמו גלגליו ייסד את קטגוריית הגדלנועים (מקסי-סקוטרס) הספורטיביים, תוך קריאת תגר דינמית על לא מעט אופנועים 'אמיתיים'. בתור בן למשפחה מכובדת כזו, מוטלת על ה-400 משימה לא פשוטה: להיות סולידי ומפנק מצד אחד, אך גם אתלטי ובעל כישורים ספורטיביים מצד שני. האם הוא עומד במשימה הזו?
השורה התחתונה
בהחלט כן. (זהירות – קלישאה) אם הטימקס הוא המלך, המג'סטי הוא הנסיך. קטנוע יוקרתי, מעוצב ומרשים, חזק ומהיר שמציע חבילה מוצלחת מאוד של נוחות, ביצועים והתנהגות כביש ברמה גבוהה. המג'סטי עושה עבודה טובה מאוד בעיר, גומע בקלות ק"מ רבים על כבישים מהירים ומאפשר גם להנות ממנו כשהאספלט מתחיל להתפתל. הוא נוח להרכבה ושימושי בזכות תא מטען ענקי תחת המושב. מקום גבוה בליגת העל של המקסי-סקוטרס.
מנוע וביצועים
השדרוג האחרון ב-2009 כלל שיפור של הנקודה הבעייתית ביותר של הדגם הקודם – הרעידות בסל"ד נמוך. שיפור התמסורת הותיר מעט רעידות בסרק ובתחילת הזינוק. מעבר לזה, ברגע שהסל"ד מטפס מעט מעלה כל העסק עובד חלק. חלק וחזק. הזינוק מהוסס מעט במטרים הראשונים ומיד אחר כך הוא מתחזק ומספק תאוצה אחידה וחזקה עד כ-120 קמ"ש. עוד כמה שניות והמחוג מראה 140, מהירות בה הקטנוע הזה מרגיש מצוין ומשדר שניתן להמשיך כך כל היום. ניתן למשוך עוד, עד 160- שע"פ ה-GPS שוים ל-149 קמ"ש אמיתיים.
התמסורת מעבירה את כוח המנוע בצורה יעילה מאוד ומגיבה בזריזות למשיכת המצערת. בזחילה איטית בפקק התמסורת מגיבה בעדינות כירורגית וניתן לנסוע במהירות הליכה איטית עם מעט מאוד רעידות וללא קפצוצים כלשהם. כשהכביש מתפנה והיד על הגז הופכת כבדה יותר המנוע משדר פעימות כוח והקטנוע המגודל טס קדימה כשהוא משאיר מאחוריו את עדר ה-250 בפער גדול. הבלמים – דיסק כפול מלפנים ואחד בגודל זהה מאחור – עושים עבודה מעולה. התאוטה חזקה מאוד, אך גם נשלטת בקלות. הצמיגים המקוריים מספקים אחיזה מצויינת, אבל מגלים רגישות מופרזת לצבע החלקלק של מעברי החציה וסימוני הכביש.
נוחות
מיד עם הנחת הישבן על המושב הרחב של המג'סטי מבינים שהוא לא עוד 'כּוּרְסָנוֹעַ'. תנוחת הישיבה זקופה והמושב עצמו שטוח וקשוח כשבחלק העליון יש מעין שכבת ריפוד נוספת לטובת הישבן המפונק שלנו. מקום לרגליים יש בשפע. ניתן לשלוח את הרגליים לפנים אל קדמת המדרס בסגנון עדות הקאסטום או לכנס אותן לאחור בסגנון ספורטיבי יותר. משענת קטנה תומכת מאחור ומעבר לה מושב המורכב – רחב ונוח מאוד. הישיבה היתה לה נוחה מאוד, אבל המורכבת הפרטית שלי מעדיפה רגליות נשלפות על פני המדרסים המובנים שמאלצים את השוקיים להיצמד לגוף הקטנוע ואוחזים פחות טוב את הנעל. מגן הרוח הגדול עושה עבודה טובה ומאפשר רכיבה עם משקף קסדה פתוח גם במהירות בינעירונית. מורגשות מעט מערבולות רוח בחלק העליון של הקסדה, תלוי מן הסתם גם בגובה הרוכב. בסה"כ איכות החיים לרוכב ולמורכב טובה מאוד
התנהגות
המתלים מכויילים באופן קשוח יחסית אבל סופגים יפה את שיבושי האספלט העירוני. מחוץ לעיר מצטרפת למתלים הקשוחים השילדה המוצקה, חפה מכל עיוותים או נדנודים, למעט הרגשה של פרונט קל מדי במהירות המקסימלית. אנקדוטה קטנה: כשבדקתי את המהירות הסופית על כביש ישר ופנוי, נכנס הקטנוע למעין שקע גלי באספלט וביציאה ממנו פשוט קפץ באויר. מעל 150 קמ"ש על מד המהירות ושני הגלגלים מנותקים מהכביש… סל"ד פעימות הלב שלי קפץ גם הוא יחד עם הקטנוע ויחד עם הישבן שנותק מהמושב. עוד לא הספקתי לדמיין את הפרצוף של אריק מקבל חשבונית ע"ס -.41,985 שקלים ממטרו והנסיך הזה פשוט נחת יציב וישר חזרה על הכביש ללא שום דרמה או רמז לאיבוד אחיזה. "לאחי קוראים טימקס ולדוד שלי קוראים WR, אז מה אתה דואג?" – נשבע שכך שמעתי אותו לוחש מכיוון הפנס הקדמי.
בפניות מהירות הוא יושב יציב ונשלט, משדר כל פעם מחדש שאני סתם פחדן ומצידו אפשר לבלום מאוחר וחזק יותר וגם להשכיב עוד קצת ועוד קצת. עם החזרה לעיר הוא מנצל את הצידוד המעולה של הכידון כדי להשתחל כמו גדול (כמו קטן בעצם…) בין הרכבים בפקק התנועה. המראות ממוקמות כך שהן קצת גבוהות מאלה של הליסינגומטית הממוצעת, כך שההשתחלות די קלה ביחס לגודל של הקטנוע. אין לו שום רגשי נחיתות מהבחינה הזו מול רוב קטנועי ה-250 וכמעט לא היה מצב בו נתקעתי בין הרכבים בפקק הצפוף. כשהפקק משתחרר קצת, התיזוז בין הרכבים נעשה בקלות כשהשילדה והמתלים תומכים ומשרים הרגשה בטוחה בתעלולי סלאלום יחד עם האצות ובלימות חזקות. לא ממש ספורטיבי אבל בהחלט יש הרבה כבוד בסעיף ההתנהגות.
ביום יום
רשימת האיבזור ארוכה ותומכת בהגדרה של קטנוע 'מנהלים'. לוח המחוונים כולל מדי מהירות וסל"ד אנאלוגיים גדולים וקריאים כשביניהם מסך דיגיטלי הכולל: מד מרחק מצטבר, שני מדי מרחק מתאפסים, מד טמפרטורה חיצונית, מד דלק ומד טמפרטורת נוזל הקירור. על הידית השמאלית נמצא בלם החניה. הידית הנוחה לתפעול מותקנת כך שאם נשכח לשחרר אותה היא תפריע לאחיזת הכידון. בצד ימין נמצא מתג איתות חרום. תחת הכידון נמצאים שני תאים. אחד גדול וננעל, השני קטן יותר וללא נעילה.
שטח האחסון תחת המושב פשוט עצום. נפח של 60 ליטר שמכיל בקלות שתי קסדות מלאות ונותר עוד מקום. הפתיחה של המושב נעשית רק בחלקו הקדמי, כך שהחלק האחורי הוא מעין מערה. לא תמיד נוח, אבל אפשר בהחלט לחיות עם זה כשמתרגלים. הפתיחה עצמה נעשית מהסוויץ'. אותו סוויץ', כשמסובבים אותו עד הסוף, אחרי נעילת הכידון, מדליק את אורות החניה גם כשהמפתח בחוץ. פעמיים במהלך המבחן ראיתי שאורות החניה דולקים כשחזרתי אל הקטנוע. באור יום קשה להבחין בכך וזה עלול לרוקן את המצבר בחניה ארוכה. נקודה שכדאי לשים לב אליה.
פתח התדלוק נמצא במרכז השידרה והוא נוח לשימוש, אחרי שמתרגלים לפטנט הלחיצה שמחזיר את המכסה למקומו בתום התדלוק. הגימור ואיכות ההרכבה מצויינים אבל חלקים מסויימים בפלסטיקה מרגישים דקים ולא באיכות הגבוהה ביותר. העיצוב מודרני, יפה, מוחצן – אבל לא צעקני. הוא מושך את העין וגורר שיחות רמזור בסגנון "איזה אחלה קטנוע, הא?! – לחבר של אחותי היה….".
הפנס הקדמי הכפול מעוצב בסגנון אופייני לימאהה ומאחור יש שתי שורות לדים במבנה של V שטוח. ייחודי ומרשים. המפלט הענק מסווה את גודלו בעזרת מגן חוֹם צר ומאורך. בולטים בחסרונם וו תליה וסבל אינטגרלי, כנראה כדי לא לפגוע בעיצוב המוקפד ובתדמית היוקרתית. אולי זה לא יחסר ללקוח הטיפוסי בחו"ל, אבל על הכבישים שלנו ראיתי כבר כמה שליחים שהפכו את הנסיך האריסטוקרטי לחמור עבודה ע"י הוספה של סבל חיצוני וארגז ענקי. התפעול חלק וקל. המשקל הכבד, כ- 210 ק"ג 'רטוב', מאוזן היטב ולא מעיק בתנועה עירונית. לקינוח ניתן גם להתאים את מרחק ידיות הבלמים מהכידון. תכולת מיכל הדלק היא 14 ליטר. צריכת הדלק במבחן עמדה על 18 ק"מ לליטר, מה שנותן טווח רכיבה של 250 ק"מ. ברכיבה שגרתית ורגועה יותר ניתן להשיג צריכת דלק טובה יותר. לפי עדותם של בעלי כלים כאלה, הנתון הממוצע הוא כ-22 קמ"ל, שמאפשר לעשות מעל 300 ק"מ על מיכל דלק אחד. בחו"ל קיימת גרסת ABS שאינה מיובאת כיום לארץ וכן אופציה למושב בצבע חום שמוסיף ייחודיות לעיצוב.
מחיר אחזקה ואחריות
מחירו של המג'סטי 400 עמד אז על 41,985 שקלים עם אחריות לשנתיים ללא הגבלת ק"מ. מחירו של המג'סטי ממקם אותו במרכז קטגורית קטנועי ה-400 סמ"ק. מצד אחד הוא זול ממתחריו היפניים ההונדה סילבר ווינג (10 אלף ₪) ומהסוזוקי בורגמן 400 (2,000 ₪) אבל מצד שני הוא יקר ב-7,000 ₪ מפיאג'ו אקסאבו 400 ומהסאניאנג מקסים המבטיח. מרווח הטיפולים עומד על 5,000 ק"מ בין טיפולים קטנים ו-20 אלף ק"מ עד לטיפול גדול.
נתונים טכניים:
מנוע: סינגל, 395 סמ"ק, 4 שסתומים, גל זיזים עילי כפול, קירור נוזל, הזרקת דלק
הספק: 33.3 כ"ס ב-7,000 סל"ד
מומנט: 3.7 קג"מ ב-6,000 סל"ד
קדחXמהלך: 73X83 מ"מ
יחס דחיסה: 10.6:1
מתלים:
קדמי – מזלג טלסקופי, מהלך 120 מ"מ
אחורי – בולם כפול, מהלך 104 מ"מ
בלמים:
קדמי- דיסק כפול 267 מ"מ
אחורי – דיסק 267 מ"מ
צמיגים:
קדמי- 120/80-14
אחורי – 150/70-13
בסיס גלגלים:1,565 מ"מ
גובה מושב: 760 מ"מ
מיכל דלק: 14 ליטר
משקל: 220 ק"ג (רטוב)
מהירות מרבית מדודה: 149 קמ"ש
צריכת דלק: 18 ק"מ לליטר
תגובות אחרונות של גולשים באתר