בשלהי שנת 2015, נוהג נהג משאית כבדה כשלפניו קטנוע. נהג המשאית מביט לרגע אחד הצידה, מחזיר מבטו לכביש, והקטנוע על רוכבו כבר לא על הכביש. נעלמו ואינם.
נבהל נהג המשאית ועוצר מיד בצד הדרך. כשגופו רועד מפני הצפוי להתגלות לו, סר הוא מיד אל מתחת למשאית. אין כלום. רץ אל קדמת המשאית לגלות אולי סימני פגיעה כלשהם ברוכב או בקטנוע, ואין. סוכך על עיניו משמש הערבית ומחזיר מבטו לאחור אל הכביש לאחור… נאדה.
לא מוותר הנהג ומתקשר אל קצין הרכב: "תקשיב – לואט הוא אל המירס – היה לפני רוכב קטנוע ופתאום נעלם. בדקתי, זה לא אני".
דין ודברים והתייעצות קלה, ופוקד עליו קצין הרכב: "סרוק לאחור את צידי הדרך. אולי תמצא משהו".
יורד נהג המשאית ומתחיל לסרוק את צידי הדרך. לא זמן רב עובר והוא מוצא בשדה הקוצים ג'וירייד 200 שבור לשניים, ולצידו מוטל רוכבו ללא רוח חיים.
מדווח מיד הנהג למשטרה על מה שרואות עיניו, גרר משטרתי מוזמן וגם אמבולנס, ושניהם מפונים מהזירה. האחד לבית החולים לקביעת מוות סופית, השני לתחנת המשטרה בראשון לציון.
מומחה בעל מוסך לאופנועים מוזמן מטעם המשטרה לבדיקת הקטנוע ובודק אותו. לא אורכות הדקות, ומיודענו בעל המוסך מוצא מיד את הבעיה, וגם עכשיו כשאני כותב את זה איני יכול שלא לחוש אצבעות של קרח זוחלות על גבי.
מדובר בקטנוע שעטנז גנוב. היינו; לקחו קטנוע שעבר תאונה, ניסרו את צוואר וחלק השילדה עם מספר השילדה עליו, וריתכו לקטנוע אחר, גנוב. כך בדרך פתלתלה, הכשירו את הקטנוע הגנוב והופ, יש קטנוע למכירה.
אלא מאי? מחוסר אכפתיות או מחוסר תשומת לב, ריתכו הגנבים את צוואר השילדה בארבעה ריתוכים קלים, מה שנקרא בשפת המסגרים – "פיקים". נגיעות של ריתוך שעושים רק בשביל לתפוס חלק ברזל למקומו.
מה עבר להם בראש בשם אלוהים? חסכו אלקטרודות ריתוך? ואולי רק רצו לבדוק שהקטנוע ישר, ושכחו לרתך את כל השאר? אולי היתה שם "עבודת צוות" – האחד ריתך והלך לאכול צהריים ובא השני והלביש את הפלסטיקים?
זוועה.
ואז מכרו אותו למסכן הראשון שנקרא בדרכם ושהפך מעט לאחר מכן לז"ל.
נו… הדבר שנשאר הוא לחפש את המוכרים ולהאשים אותם במכירת קטנוע גנוב ומרותך. הרי הראיה מונחת בחצר המשטרה ותובא בפני בית המשפט ביחד עם שטר העברת הבעלות.
אלא – שלא.
באותו הערב נגנב הקטנוע מתחנת המשטרה. הלכה הראיה ואין אשמים.
ביזיון, איך נגנבים מתחנת המשטרה כלים?