שלג על ג'ידינק
לא ידעתי שקור יכול להיות כל כך כואב. ניסיתי להפשיר את כפות הידיים הקפואות תחת זרם של מים חמימים, אבל זה הרגיש כמו כוויה. המגבת הרגישה כמו נייר זכוכית, והתנור כמו אש גלויה. רק כרית זרעי פשתן שחוממה במיקרוגל כמה דקות הצליחה להקל על הכאב עם החום היבש והרך שלה, והידיים החלו להפשיר אט אט מההרפתקה הקפואה שיצאתי אליה עם הג'ידינק באותו בוקר שישי סוער.
שעתיים וחצי קודם לכן, הצצתי מהחלון וראיתי יום אפור וחשוך מרוב עננים וגשם. שידורי הטלוויזיה מדברים בכל הערוצים על סערה בסדר גודל של פעם בחמישים שנה, ומראים תמונות של שלג נערם בירושלים ובהרי המרכז. הדבר המתבקש לעשות היה להדליק את התנור והקומקום, אז עליתי על חליפת סערה, לקחתי קסדה ובעטתי לג'ידינק בגלגל האחורי. "קום! נוסעים לראות שלג. אני חייב תמונה של ה'אדומה' על רקע השלג הלבן".
הצצה בפורום מזג-אויר מלמדת שהיעד המושלג הקרוב ביותר הוא אריאל, קצת פחות מחמישים ק"מ לכל כיוון. "קטן עלינו" חשבתי, והתלבטתי אם להוריד את הארגז הנשלף ולנסוע בלעדיו בגלל הרוחות החזקות, אבל אז נזכרתי שהבטחנו "בלי הנחות" – והארגז נשאר על הקטנוע. הג'ידינק אמנם מרגיש את הרוחות, אבל שומר על יציבות יפה מאוד, ואין הרגשה של חוסר בטחון גם כאשר הנתיב פתאום מוצף והמהירות גבוהה. במורשה בערך הוכרעו הכפפות הישנות והפכו לספוג רטוב, ובנקודה מסויימת אחרי ראש העין כוסה הכביש במרבד צפוף של ברד שאמנם גרם לי להאט, אבל במפתיע לא הרגיש חלק מדי, וניתן היה לעבור דרכו די בקלות.
קצת לפני אריאל יש ערפל ואני מזדחל עם המכוניות לפני כיכר הכניסה לאריאל, כי בשוליים נערם הדבר האמיתי – שלג! מחנה את הג'ידינק האדום בצידי הכיכר שהיום צריך לקרוא לה "כי-קר", ומצלם כמה תמונות תוך נסיון להגן על המצלמה מפתיתי השלג שלא מפסיק לרדת. יאללה – המשימה העיקרית הושלמה, אבל לפני שחוזרים הביתה יש עוד משימה קטנה ולא פשוטה – להשתין. כן, עם חלפ"ס ואצבעות רטובות וקפואות זו לא משימה פשוטה, אבל נחסוך מכם את הפרטים הקטנים… תרתי משמע. בהמשך הדרך יש רוח חזיתית וגשם שוטף, ומה שבעיקר מטריד אותי הן אותן אצבעות שמונחות על מנופי הבלם ואמורות לתפקד מדי פעם. אני מניע אותן באויר לאורך כל הדרך, מה שרק מוסיף לחשיפה שלהן לרוח ולקור. כשאני מחנה את הג'ידינק תחת הבית סוף סוף, כפות הידיים שלי ממש קפואות והאצבעות מרגישות כאילו הן נשברות ונושרות עוד רגע. לא ידעתי שקור יכול להיות כל כך כואב.
שגרה, טיפול, ונזקים קלים
החודש החמישי עבר בעיקר בהטמעת השינוי שחוללו הצמיגים החדשים, ביבש בעיקר, אבל גם ברטוב. הרבה גשם היה בדצמבר האחרון, והג'ידינק לא פיספס אף טיפה. גשם שוטף אולי לא כל כך טוב לחקלאים, אבל הוא מצוין לכבישים שנשטפים מכל הזבל שנדבק אליהם בחודשים היבשים, ונמרח כמו בוץ שמנוני כשיש גשם קלוש וקצר. על אספלט טוב ונקי אפשר להשכיב ולבלום ברטוב כמעט כמו על כביש יבש בתנאי שיש צמיגים טובים, והמישלין פאוור-פיור האלה מצטיינים באחיזה וברגש, ושוים כל שקל שהם עולים יותר מצמיג בינוני ומטה כמו המקסיס המקורי.
יותר מארבעת אלפים קילומטרים עשינו החודש, וזה אומר שהג'ידינק האדום הזה עובד יום יום הרבה שעות. בתחילת החודש הוא נכנס למוסך המרכזי לטיפול 12 אלף, קיבל שמן מנוע ושמן גיר חדשים, וחשבון על סך 468 שקלים. בטיפול 12 אלף אמורים להחליף רצועה ומשקולות, אבל מכיון שאלה הוחלפו כבר בטיפול הקודם, הווריאטור לא נפתח הפעם. החשבון כולל גם 24 ₪ עבור 'תפס' שמחבר בין בית מסנן האויר לכנף של הגלגל האחורי, ונשבר כנראה בעקבות מכה בבית המסנן. עוד נזק קטן לפלסטיקה נגרם בחלק הקדמי התחתון, כתוצאה מכמה מפגשים עם שפה של מדרכות גבוהות, ואפשר לסגור את הרשימה עם כמה שריטות שטחיות, גם הן בחלק הקדמי התחתון. הנזקים האלה מינוריים, כמעט ואינם נראים לעין ולגמרי לא מורגשים בנסיעה.
תנועת העבודה
במהלך הימים הארוכים על הג'ידינק במרחבי הכרך הגדול ומחוצה לו, אני מרבה לחשוב על האלטרנטיבות העומדות בפני מי שצריך קטנוע 250 לעבוד עליו במשלוחים. היתרון על קטנועי ה-125 ברור, ומתבטא ביכולת בינעירונית אמיתית, אבל יש לו יתרון גם בתנועה העירונית, במיוחד בזינוקים ותאוצות ביניים. אני מסתכל סביב על המתחרים המעטים שנותרו בקטגוריית ה-250 הנכחדת, ומבין שהג'ידינק הוא אולי אחרון המוהיקנים. אין עוד אף 250 בעל מדרס שטוח, וזו נקודה משמעותית בשיקולי רכישה של קטנוע עבודה, אבל מעבר לזה – רוב המתחרים גדלו ותפחו במשקל וברוחב, ואילו הג'ידינק עבר תהליך הפוך, והוא צר וקל יותר מבעבר. המסקנה מההגיגים האלה היא שאילו הייתי צריך לבחור קטנוע עבודה בקטגוריה הזו – לא הייתי בוחר במשהו אחר, והמסקנה הזו מתחזקת ככל שחולף הזמן ואני רואה יותר ויותר קטנועי ג'ידינק על הכבישים.
קטנו-ג'נדר?
יש פינת רחוב מסוימת בתל אביב שבאופן קבוע הג'ידינק מתחיל למשוך בה ימינה, לכיוון המדרכה. בהתחלה חשבתי שזו סתם נטיה פוליטית ילדותית בגלל הקרבה לקרית הממשלה, או שאולי הוא חושש מההומלס הקבוע שעומד בפינה ממול עם אוזניה בתוך הראסטות ואקדח בין בלויי הסחבות שהוא לובש, אבל השבוע הבנתי את הסיבה האמיתית לנטיה הזו ימינה. הקימקו האדום מאוהב! על המדרכה חונה באופן קבוע ג'ידינק אדום כמעט זהה, וממש אפשר לראות איך הם מכשכשים עם הפנס האחורי כשהם חונים אחד ליד השני. אני מקווה שהם לא עושים שטויות בזמן שאני נעדר, ושלא אמצא את עצמי תקוע בסוף המבחן הזה עם איזה בייבי קימקו אדומה. מנעול דיסק זה אמצעי מניעה מספיק טוב?
סטטיסטיקה חודשית:
4050 ק"מ של אספלט חלפו תחת הגלגלים;
15,949 ק"מ הצטברו כבר בסך הכל;
1282 ₪ עלה הדלק;
24 תדלוקים;
7 ליטר בממוצע בכל תדלוק;
169 ק"מ בממוצע בין תדלוקים;
24 ק"מ/ליטר צריכת דלק ממוצעת;
468 ₪ עלה טיפול 12 אלף;
השאר תגובה