הונדה אינטגרה NC700D במבחן דרכים (2012)

צילום: טל זהר

המבחן הסתיים והאינטגרה נשאר אצלי ליום נוסף. יופי, זה הזמן לתת לצד האינפנטילי – שלא לומר הדבילי, של האישיות – לצאת החוצה. הייתי חייב לבדוק מי גוזר את מי בפתיחות. לדעת מי עושה מהשני חומוס. אז הלכתי לצוד טימקס (רגע, תיכף אשוב…).

עד היום היו קטנועים והיו אופנועים. ההבדלים הלכו והטשטשו בעשור האחרון, עם בואם של קטנועי העל. קטנועים גדולים, חזקים, קרוזרים או ספורטיביים, חלקם אפילו מרגש ונחשק, אבל עדיין – כ ו ל ם שייכים לעולם הקטנועים.

ובכן, לא עוד. נא להכיר: הונדה NC700D "אינטגרה".

הטריגר לאינטגרה היה, אולי, הטימקס, אבל התפיסה החדשה של הונדה רחבה הרבה יותר מזה. הונדה בעיקר מגיבה כאן לכמה מגמות עולמיות בשוק הדו-גלגלי: כמות המכירות הכללית בירידה; הגיל הממוצע של הרוכבים עולה; יש מעבר מסיבי לקטנועים על-חשבון אופנועים קטנים ובינוניים; וכמובן – עליית מחירי הדלק ותקנות זיהום האויר שמתהדקות משנה לשנה.

פרויקט ה- NC(ר"ת – New Concept) מכוון אל לב השוק הדו-גלגלי ומבוסס על פלטפורמה משותפת שמוזילה עלויות ייצור, ואשר נושאת על גבה אופנועים של אמצע הדרך. הטכנולוגיה ממוקדת בידידותיות לסביבה ולכיסו של הלקוח, ולא בריגושים של ביצועי קצה. אופנועי ה"ניו-קונספט" נושאים דגל אקולוגי של חסכון בדלק ובזיהום האויר, בעלי תג מחיר הגיוני ועלויות אחזקה נמוכות.

האינטגרה הוא הצלע הקטנועית של פרויקט ה- NC של הונדה, והוא נקרא כך כי הוא בדיוק כזה: אינטגרציה בין עולם האופנועים לעולם הקטנועים. סדרת ה-NC כוללת גם שני אופנועים: S(נייקד) ו-X(קרוסאובר). שלושתם זהים עם אותה שלדה, מנוע ומתלים, כשהאינטגרה מגיע כסטנדרט עם תמסורת DCT אוטומטית שמוצעת כאופציה בשני האופנועים.

הולך לישון מוקדם

השמועות ברשת מדברות על כך שהונדה לקחו את מנוע ה-1400 של ההונדה ג'אז דור קודם, ופשוט חתכו אותו לשניים. העובדות הן שמידות הצילינדרים באמת זהות, ואכן – חטיבת הרכב של הונדה היתה שותפה פעילה בפיתוח המנוע, אבל בסיכום זהו מנוע שתוכנן ונבנה מהיסוד עבור פרוייקט ה-NC.

ע"פ המחקרים של הונדה, רוב הרוכבים, משתמשים רוב הזמן, בתחום הסל"ד הנמוך והבינוני של האופנוע, ורק לעתים רחוקות מנצלים את שיא ההספק שמגיע בסל"ד גבוה. מנוע ה-NC מכוון בדיוק לשם. מהלך הבוכנות גדול יותר מקוטרן (under-square), וההספק המתקבל מ-670 סמ"ק הוא 51 כ"ס נמוכים יחסית. אופי אספקת הכוח שלו מזכיר יותר מנוע טורבו-דיזל מודרני מאשר מנוע דו-גלגלי טיפוסי. יש פשוט הרבה מומנט. זהו נתון פחות סקסי מהספק מרבי מרשים, אבל הרבה יותר שימושי. נתון של 6.1 קג"מ ב-4,750 סל"ד הוא מכובד מאוד, אבל מה שיותר מרשים זה ש-5 קג"מ מתוכם זמינים כבר החל מ-2000 סל"ד, תחום בו קטנועים אחרים עדיין לא חיברו את הווריאטור לגלגל. המנוע שרירן אבל גם ילד טוב וממושמע שהולך לישון מוקדם. בשש וחצי (אלף סל"ד) הוא מנתק את ההצתה ושולח את הסוסים לחגוג אצל (ההילוך) השכן מלמעלה. זה נשמע כמו מתכון בדוק לפיהוק ושעמום, אבל כאן נכנסת לתמונה התמסורת האוטומטית של האינטגרה. התמסורת דואגת לכך שהמנוע יהיה כל הזמן בתחום רצועת הכוח השרירית אך קצרה שלו. זה כרוך בהחלפות הילוכים תכופות יותר מאשר באופנוע 'רגיל', אבל הגמד הרובוטי עושה את זה עבורנו מבלי להתלונן.

בתמסורת כפולת מצמדים יש שישה הילוכים שמתופעלים בצורה רובוטית על-ידי שני מצמדים. אחד אחראי להילוכים 1-3-5 והשני ל 2-4-6, כשבכל הילוך בו אנחנו נמצאים ההילוך הבא כבר משולב וממתין עם המצמד השני לחיבור מיידי. זה בדיוק אותו סוג של תמסורת יעילה וחסכונית, שהולך ותופס בעולם הרכב את מקומה של התיבה האוטומטית המסורתית. בהונדה זהו כבר דור שני (וקומפקטי) לזה שהותקן לראשונה ב- VFR1200.

כשמתניעים את המנוע התמסורת נמצאת בניוטרל. המעבר למצב 'D' (דרייב) נעשה בלחיצת כפתור ומלווה בנקישה האופיינית. לחיצה נוספת על אותו מתג והגיר עובר למצב S (ספורט) שמאפשר למשוך יותר כל הילוך. ניתן לעבור בלחיצת כפתור למצב ידני ולהעביר הילוכים על-ידי לחצני UP ו-DOWN שעל הידית השמאלית. שילוב המצמד בהילוך הראשון מתבצע מיד עם התזוזה הראשונית של המצערת, והמעבר האוטומטי, או הידני, בין הילוך להילוך הוא מיידי ולא דורש שחרור מצערת.

קטנוע?

השלדה והמתלים של האינטגרה אופנועיים לגמרי וזהים לאלה של שני אופנועי ה-NC. השלדה עשויה צינורות פלדה ובתוכה יושב המנוע הקומפקטי, כשהוא מוטה לפנים לטובת מרכז כובד נמוך. חלוקת המשקל אידיאלית ומתחלקת שווה בשווה בין שני הגלגלים. מלפנים יש מזלג טלסקופי בקוטר 41 מ"מ שמחובר לראש ההיגוי ע"י שני משולשים. הזרוע האחורית נתמכת על-ידי בולם מרכזי יחיד ומנגנון ה'פרו-לינק' של הונדה. שני הגלגלים הם בקוטר "17 ונועלים צמיגים בחתך ספורטיבי, וההינע הסופי מתבצע בעזרת שרשרת וגלגלי שיניים.

המאפיינים הקטנועיים של האינטגרה מעבר להיותו אוטומטי, ניכרים במעטפת הפלסטיקה, בתפעול שני הבלמים מהכידון, בתנוחת הישיבה ובמדרסי הרגליים. הפרונט מסיבי ומגן על פלג הגוף התחתון ויש גם מגן רוח גדול ויעיל.

בסעיף של שימושיות ופינוקים האינטגרה לא עומד בסטנדרטים הקטנועיים, בטח לא באלה שמציבים קטנועי התיור הגדולים. יש תא קטן בחזית שיכול להתאים בלחץ לזוג כפפות קיץ דקות או לארנק קטן, ותחת המושב יש תא מטען קטן שרחוק מלהכיל קסדה מלאה. אירוני שדווקא התצורה הקטנועית של האינטגרה גורעת ממנו את תא האחסון הגדול שקיים באופנועי ה-NC במקום ה(אין)מיכל דלק. חסר לנו גם הסבל המובנה שהתרגלנו לקבל בקטנועים של הונדה. הפתרון הוא לרכוש את ערכת הזיווד המקורית שכוללת שלושה ארגזים במחיר שערורייתי של כעשרת אלפים(!!!) שקל, או להמתין לייצור מקומי זול יותר.

עוד נקודה שבה ציפינו ליותר היא לוח המחוונים. האינטגרה מציע צג דיגיטלי מלבני, קריא מאוד גם באור שמש ומואר יפה ברכיבת לילה, אבל קטן יחסית ולא מרשים. מעבר לפונקציות הרגילות יש חיווי של מצב התמסורת וההילוכים ושני מדי מרחק מתאפסים. מה שבעיקר חסר לנו הוא חיווי צריכת דלק, במיוחד לאור הדגל האקולוגי הירוק שהונדה מניפה. היה נחמד לקבל גם מד-טמפרטורה סביבה ומד חום מנוע.

פאק קטן אבל מעצבן כל פעם מחדש הוא שכדי להרים את המושב צריך את שתי הידיים. אחת שתסובב את המפתח בדופן, ואת השניה כדי שתרים את המושב. אולי המפעל שמייצר קפיצים קטנים טבע בצונאמי? לא ברור הקטע. תחת המושב נמצא גם את פתח התדלוק. סידור לא נוח בגלל הקרבה המוגזמת לתא המטען.

בהרכבה נהנה הנוסע מידיות האחיזה הנוחות ומהרגליות הנשלפות והממוקמות היטב. המושב נוח, אבל קטן יחסית וחסר משענת. לקינוח – המתלה האחורי הקשיח העביר לו בשידור ישיר את כל החיפופים של מע"צ. זה לא עד כדי כך נורא, אבל אם חשבתם על קרוזר מפנק לשניים, האינטגרה הוא לא הכתובת. מהצד של הרוכב העסק יותר נחמד וסימפטי. המושב שלו נוח ומרווח יותר, וההשפעה של המורכב על ההיגוי כמעט ולא קיימת.

העיצוב של האינטגרה מרשים ושונה, אבל גם שנוי במחלוקת. לחלקנו הוא נראה חסר פרופורציה עם הפרונט המסיבי והזנב הדקיק, ולאחרים הוא נראה יפה ואפילו 'מדהים'. ענין של טעם.

אופנוע?

העליה על מושב האינטגרה נעשית כמו באופנוע ודורשת הנפת רגל. השידרה הגבוהה והרחבה מנטרלת את האפשרות להתיישב עליו כמו על קטנוע שגרתי. אחרי שהתיישבנו, התנוחה היא קטנועית, מרווחת ונוחה מאוד גם אחרי שעות. לחיצת כפתור – 'קליק' – ואנחנו בהילוך ראשון כשמצב 'D' הוא ברירת המחדל. לקראת הרמזור הראשון יד ימין מרפה מהגז ושוב אנחנו שומעים את הקליקים מלמטה, ומרגישים בלימת מנוע כשההילוכים יורדים עם ההאטה. אור ירוק, פול-גז, ו.. חיוך. האינטגרה דוחף חזק קדימה, מתקתק את הילוכים למעלה והספרות במד המהירות מתחלפות בקצב מהיר. זה לגמרי לא מרגיש כמו וריאטור סטרילי שיושב על סל"ד גבוה וקבוע, וזה גם לא אופנוע שדורש התעסקות עם ההילוכים. המנוע מרגיש בשרני וחזק, ומשמיע צליל בס גרוני ונעים שמשנה את הטון שלו עם כל החלפת הילוך.

מחוץ לעיר האינטגרה מתנהג כאופנוע לכל דבר. ההיגוי כבד ויציב, המתלים מכויילים על הצד הקשיח, ויחד עם צמיגי ה-"17 הספורטיביים וחלוקת המשקל האידיאלית ביניהם, הוא יותר אופנוע מכל קטנוע אחר. אי-אפשר להגיד שהאינטגרה הוא אופנוע ספורטיבי, אבל הוא בכלל לא פראייר בתחום הזה. הוא מאוד מוצק ומאוזן ברכיבה תובענית, משדר מלמטה את כל המידע הנחוץ ומסנן ובולע את מה שמפריע. מאוד נהנינו 'לתפור' איתו שוב ושוב את אותן פניות, להיכנס אליהן כל פעם עוד יותר נמוך ולצאת עוד יותר מהר, ואז שוב לעשות פרסה וחוזר חלילה. ברכיבה כזו המצב הידני יעיל יותר ומונע העברת הילוך לא רצויה באמצע הפניה, רק צריך לשים לב למנתק ההצתה שנכנס לפעולה מוקדם.

בשיוט רגוע האינטגרה מפנק עם מגן הרוח הגדול והפרונט המסיבי שמפנה את הרוח מפלג הגוף התחתון. אפשר גם לשלוח את הרגליים לפנים לקדמת המדרס ולרכב בתנוחת הבטטה המשתרעת. השיוט במהירות אוטוסטראדה רגוע מאוד. 120 קמ"ש בהילוך השישי הארוך מתקבלים בקצת פחות מ-4000 סל"ד סופר-נמוכים, בדומה לכמה אופנועי ליטר.

כשרוצים לצאת לעקיפה או להאיץ בעליה, פשוט מושכים חזק את המצערת והאינטגרה מתעורר מיד ומרביץ קיק-דאון של הילוך או שניים בהתאם לצורך. תשכחו מגיר אוטומטי עצל כמו של רכב או מאופי חלקלק של וריאטור. כאן יש קיק-דאון במלוא מובן המילה, בדיוק כפי שבאופנוע אנחנו בועטים את הרגלית למטה כשצריך. בהמשך המחשב מזהה שאנחנו עדיין מאיצים ולא ימהר להעלות הילוך. יעיל מאוד וכיפי לשימוש. המהירות המרבית במישור היא כ-175 על הצג, ובירידה ארוכה אפשר לראות גם 190.

מערכת הבלימה של האינטגרה משולבת (CBS) וכוללת ABS כסטנדרט. מלפנים נמצא דיסק בודד וגדול בקוטר 320 מ"מ ומאחור אחד קטן יותר. הבלימה מצויינת ומשרת בטחון בכל קנה מידה. סחיטה של שני המנופים שותלת את הצמיגים השמנמנים באספלט, ומערכת ה-ABS שומרת שלא נשתול גם את עצמנו.

בתחנת הדלק היינו סקרנים לדעת האם האינטגרה עומד בהבטחה האקולוגית חסכונית. אז כן, עומד לו ובניו. 21.2 ק"מ הוא עשה על כל ליטר דלק בתנאי המבחן הקשים, שזה כמו קטנוע 250 בתנאים דומים. לשם השוואה, הטרנסאלפ המערכתי שליווה את המבחן, בעל נפח מנוע כמעט זהה, שתה כ-30% יותר(!).

בן כלאיים.

בעיר האינטגרה דורש פרק זמן קצר של הסתגלות. בפקק צפוף עדיף לעבור למצב ידני כדי למנוע מהרובוט שלמטה כל הזמן להעביר הילוכים. במצב הזה ההילוכים רק ירדו באופן אוטומטי כשנאיט, וימתינו ללחיצה על כפתור ה-UP כדי לעלות. נחמד, יעיל, ומלא כוח זמין. מימד הרוחב צר יחסית והמראות המצוינות ממוקמות מספיק גבוה, כך שאין בעיה 'לתפור' את פקקי התנועה ביעילות קטנועית. המינוס העיקרי בתנועה העירונית המאד צפופה נמצא בזוית הצידוד המעט מוגבלת של הכידון, מה שלפעמים מפריע בסלאלום בין הפחיות בנוסח השליחים. עוד נקודה שדורשת התייחסות בפרק העירוני היא שצריך להיות עדין על המצערת. חיבור המצמד בהילוך הראשון הוא מיידי והזינוק חזק. ברגע שסיגלנו את העדינות הנדרשת, אפשר היה לזחול לאט-לאט ויציב-יציב בלי צורך להוריד רגל תומכת. הגימור מצוין והאינטגרה מרגיש מוצק ומהודק, ונטול קירקושים לחלוטין. רק תא הכפפות הקטן עשה רושם מעט לא איכותי.

קהל היעד של האינטגרה יהיה מגוון. התדמית שלו מהוגנת, סולידית, חסכונית וירוקה, והתפעול מאוד ידידותי, כך שהוא בהחלט יוכל להיות אופנוע כניסה עבור בוגרי רישיון A1, וגם לקרוץ לנהגי מכוניות שמחזיקים רשיון מתאים. עבור אחרים הוא יכול להוות אלטרנטיבה מהוגנת וספורטיבית לטימקס, ולרוכבים מבוגרים הוא יוכל לתת את חויית הרכיבה האופנועית יחד עם קלות תפעול ונוחות קטנועית. יש לו את זה, לאינטגרה. בתור בן-כלאיים הוא סובל גם מכמה חסרונות, אבל בשורה התחתונה הוא כלי מגניב, מהנה, בעל אופי מיוחד, ובהחלט מחזיק כמה קלפים חזקים איתם הוא יתמודד מול הטימקס החדש וצמד ה-ב.מ.וו-ים שבפתח. אחד הקלפים האלה הוא תג מחיר של 69,900 שקלים, שזה חמישיה פחות מהטימקס החדש, וכנראה כעשיריה פחות משני ה-ב.מ.וו.

מעניין גם איך האינטגרציה הזו תצלח את מבחן הזמן. ובעיקר, האם האינטגרה יישאר בודד בנישה משל עצמו, או שמא נולד כאן חלוץ שיהפוך למיתוס. ומה עם הטימקס ההוא מהפתיחה? ובכן, האינטגרה גזר אותו לחתיכות קטנות, ערבב טוב טוב, ואח"כ הדביק מהן ג'וימקס. שחור. אבל זה רק בקטע הדבילי של ה'פתיחות', כן? את כל השאר נברר היטב במבחן השוואתי. שווה לחכות.

מוקדש לזכרו של שי יעקב, "אלפרד", שאלמלא אותה תאונה ארורה לפני כחודש היה בוודאי מרים את כוס הבירה ואומר: "שמע, בוא נסמוך על המהנדסים של הונדה שהם יודעים מה שהם עושים". ואז לוקח לגימה ארוכה, ומוסיף: "או שלא". אז לזכרו.