סאן יאנג X’PRO 125 – מבחן דרכים

צילום: בני דויטש

בחודשים האחרונים עסקנו די הרבה בקטגוריית קטנועי ה-125. בחנו את הזולים ביותר, את ה"זולים פלוס", וגם את קטנועי ה-125 הגדולים והיקרים מעט יותר, או כפי שהגדרנו אותם – 'מנהלים זוטרים'. שתי הקבוצות האחרונות אחראיות לרוב המכירות בקטגוריה שמצידה מהווה כמעט מחצית מכלל מכירות הדו"ג בארץ. השחקנים המשמעותיים בשוק הזה הם שני היבואנים הגדולים – מטרו-מוטור ועופר-אבניר, והשוק עצמו מתחלק לשני מגזרים עיקריים: פרטי ועסקי. המגזר העסקי תובעני בדרישותיו ואינטנסיבי באופי השימוש. הקטנועים שהוא רוכש משמשים רובם ככולם למשלוחים מסוגים שונים – ממזון, דרך שליחויות משרדיות ומשפטיות, ועד חלקי חילוף לרכב.

שלוחים

שליחים הם עם דחוי. הנהגים מתעצבנים עליהם כשהם משתחלים בפקקי התנועה סנטימטרים בודדים מהפח היקר שלהם, הולכי רגל מקללים אותם כשהם עושים קיצורי דרך על מדרכות, ואפילו אופנוענים "אמיתיים" סולדים מהם ומשוכנעים שהם הם האחראים העיקריים לתדמית הגרועה שיש לרוכבי הדו"ג בקרב הציבור הרחב. ובכן, זה נושא ששווה כתבה בפני עצמה, אבל את בחירה המוטורית של העם הזה רואים בצורה ברורה מול מגדלי המשרדים של הכרך הגדול, ואפשר לסכם אותה במילה אחת: "מובי". הקימקו מובי בנה לעצמו במשך השנים מוניטין של כלי עבודה קשוח, אמין וזול לתחזוקה, והוא מהווה כיום את הבחירה האולטימטיבית ככלי שליחויות עירוני.

עד לפני כשנתיים היה לו שותף פופולרי לא פחות – סאן יאנג דיוק, אבל מאז שפסק ייצורו נותרה 'מטרו' בלי שחקן משמעותי בשוק החשוב הזה. הדיוק-קומביז הוא קטנוע ממוקד עבודה שהחליף את הדיוק, אבל הוא לא ממש תפס, וכעת מחליף אותו קטנוע חדש אצלנו – ה- X פרו.

שלח לי מלאך

ה- X פרו מבוסס על האורביט, חולק איתו את העיצוב, וכולל התאמות שהופכות אותו לקטנוע עבודה מקצועי, כפי שמשתמע משמו. המאפיין העיקרי לייעוד הזה הוא מושב לרוכב יחיד, כשבמקום המסורתי של המושב האחורי מותקן סבל מקורי גדול ומסיבי. הסבל הזה מותקן מעל הגלגל האחורי, ונתמך על ידי שני בולמים לעומת בולם יחיד כמקובל בקטגוריה, כך שניתן להעמיס עליו משקל גדול מבלי להפר את האיזון של הקטנוע. עוד מאפיין 'עסקי' הוא מיכל דלק מוגדל בנפח 8 ליטר, שנמצא מתחת למושב ובא על חשבון נפח תא המטען.

המחיר זול בכ-1500 שקל מהמובי, עומד על כ-12,900 שקלים (על הכביש), וכולל כאמור סבל מקורי גדול שמהווה חלק אינטגרלי מהקטנוע. את קטנוע המבחן קיבלנו ללא ארגז, אז מיהרנו לגשת למשרד שליחויות ידידותי והשאלנו מהם ארגז משלוחים גדול ונפוץ שהותקן חיש קל על הקטנוע.

כל יהודי הוא שליח

אחרי שה- X פרו שלנו זווד בארגז, שלחנו אותו מיד לסביבה הטבעית שלו – כלומר ליום עבודה שגרתי בשליחויות. בתנועה הצפופה הוא משתחל בקלילות, ובעיקר דורש תשומת לב למימד הרוחב של הארגז הגדול. הייעוד העיקרי הוא עירוני, אבל אפשר גם לצאת איתו לכביש מהיר פה ושם, ולהגיע די בקלות מלב תל-אביב אל מרכזי המשרדים שממוקמים בשולי הכרך, כמו אייר-פורט-סיטי שליד נתב"ג או פארק התעשיה אפק ליד ראש העין. המהירות המרבית עומדת על כ-90 קמ"ש, ועם ירידה קלה או רוח גבית אפשר גם לראות את המספר 100 על לוח המחוונים הפשוט והבסיסי. כשהכביש פנוי וארוך אפשר להתרווח מעט ולהישען על הארגז, אבל מרווח הרגליים לא גדול ואין אפשרות למתוח אותן לפנים.

חזרנו לעיר. המתלים עושים עבודה טובה מאוד בספיגת מהמורות מכל סוג, ומספקים שילוב טוב בין קשיחות תומכת לנוחות. הגחון גבוה יחסית ומאפשר לטפס גם על מדרכות גבוהות, והקטנוע כולו מרגיש חסון ומוצק בכדי לעמוד גם בירידות אלימות מאותן מדרכות. המושב פחות מוצלח – הוא אמנם רחב ומרווח, אבל קשיח ולא נוח לאורך זמן. המנוע מוציא כוח סביר יחסית למקובל, ולמעשה הוא דומה עד זהה למנועים שמשמשים דגמים מקבילים של סאן יאנג, וגם של קימקו, TGB, ואפילו יוסאנג. התמסורת מצויינת, מגיבה בצורה מיידית וחלקה בזינוקים ומהירויות נמוכות, ומרגישה יותר עצלה ככל שעולה המהירות. הנקודה החלשה כאן הם הבלמים, או ליתר דיוק בלם התוף האחורי שמרגיש חלש ואנמי. גם התפעול שלו לוקה בחסר ודורש יד חזקה על הידית בכדי לייצר את מעט כוח הבלימה שלו. הדיסק הקדמי אמנם בסדר גמור ונושא ברוב נטל הבלימה, אבל בקטנועים ישנה חשיבות גדולה גם לבלם האחורי, במיוחד כשיש משא כבד מאחור, וגם בכדי לייצב את הקטנוע בזמן תמרונים הדוקים ואטיים. התוצאה היא התעייפות מיותרת של יד שמאל כשרוכבים על ה- X פרו בעיר לאורך שעות.

פינוקים לרוכב אין, ואפילו תא המטען תחת המושב הוקרב לטובת הגדלת מיכל הדלק, כך שהוא רחוק מלהכיל קסדה כלשהי, ומתאים אולי לתיק מסמכים קטן או לשרשרת קשירה.

שליחות ציבורית

בסיכום של שני ימי המבחן אפשר לקבוע שה- X פרו הוא פרו-המעסיק ואת ה-X שלו הוא שם על השליח. למשתמש פרטי אין לו כמעט מה להציע, והוא נחות מקטנועים מקבילים בנוחות, בהרכבה ובתא המטען. למשתמש העסקי לעומת זאת הוא מציע שורה של יתרונות שנגזרים מאותו ייעוד ומבנה של טנדר חד-קבינה על שני גלגלים. כושר הנשיאה שלו מעולה בזכות הסבל המקורי, והתקנת ארגז בכל גודל היא עניין פשוט של ארבעה ברגים ועשר דקות עבודה. מיכל הדלק הגדול יכסה בקלות יום עבודה עירוני שלם, ולא יעכב את השליח בתדלוקים תכופים. המבנה מרגיש מספיק קשוח וחסון בכדי לעמוד בהתעללות האופיינית לרוכבים צעירים על כלי לא שלהם, והבלם האחורי החלש אולי ירסן קצת את הנטיה הטבעית שלהם להתחרע על הקטנוע. מעבר לזה יש ל- X פרו את המוניטין המבוססים של סאן יאנג בארץ, ותג מחיר נוח יחסית למתחרים שכולל בתוכו כאמור גם את הסבל המקורי. ניתן לשער שה- X פרו יכבוש נתח מהמכירות של שוק קטנועי העבודה, ויש לו את כל הנתונים הנכונים והמתאימים לכך, אבל ספק אם זה מספיק בכדי לסדוק את ההגמוניה הקיימת של הקימקו מובי בתחום הזה.

תודה לשי ממשרד השליחויות "GO" על השאלת הארגז.