פיאג'ו אקסאבו וסאן-יאנג ג'וימקס במבחן השוואתי מ-2012

לקטנועי ה-250 יש חשיבות גדולה מאוד בשוק הישראלי, אבל בשאר העולם המערבי הם כבר זן נכחד. מזה כמה שנים שיש מעבר גורף אצל היצרנים לנפחי ה-300 פלוס-מינוס. אצלנו, בגלל המדרגות האנכרוניסטיות של הביטוח, כל נפח מנוע שחורג מקו 250 הסמ"ק – משלם קנס יקר בביטוח החובה. ההיצע של קטנועי ה-250 בארץ כולל תשעה דגמים, אבל מובילים את השוק בעיקר שניים – הפיאג'ו איקסאבו, שניצח את המבחנים ההשוואתיים הקודמים שלנו, והסאן-יאנג ג'וימקס, ששולט בטבלת המכירות.

משחק מכור

פיאג'ו איקסאבו הוצג ב-2003 כ-X8, עשה עלייה ארצה ב-2007, ושנה לאחר מכן קיבל עדכון חיצוני קל ואת שמו הנוכחי – XEvo. הוא נמכר מאז ללא שינוי מהותי, ולמרות שבאיטליה וברוב אירופה כבר החליף אותו ה-X10, הוא עדיין מיוצר לטובת שווקים זרים. האיקסאבו מספק חבילה מוצלחת של ביצועים, נוחות ושימושיות, וגם מחזיק על עצמו סוג של סטייל. החלק האחורי שלו מעוצב שונה משאר העדר, ומשמש כפתח נוסף לתא המטען הגדול. להתקין עליו ארגז זה בערך כמו להתקין גגון על אלפא-רומיאו; אפשרי – אבל רוב הסיכויים שלא תעשו את זה. לכן גם כמעט ולא תמצאו אותו בציי הקטנועים של משרדי השליחויות. מין סנוב שכזה.

גם באופי הפעולה שלו האיקסאבו יוצא דופן – המנוע שלו חזק וחלק ועולה בכיף לסל"ד גבוה, והווריאטור מנגן עליו את יחסי ההעברה כמו כנר בתזמורת, ולא בצורה לינארית ומווברצת כמו אצל המתחרים מיפן וטאיוואן. לקח לו כמה שנים טובות להשתחרר מהסטיגמה שהוריש לו אחיו, ה-X9 הגדול, שהטכנולוגיה והגאדג'טים שלו היו גדולים על המכונאים המקומיים, מה שגרם להשבתת רוב הכלים האלה מהר למדי. אולי גם בזכות אותו X9, למדו המכונאים שאם מקפידים על הוראות היצרן, מקבלים אמינות גבוהה ומכובדת, אבל אם מחפפים – זה עולה ביוקר.

עם הזמן ביסס לעצמו האיקסאבו מוניטין של קטנוע איכותי, מודרני וחסכוני, שמשלב ביצועים ונוחות עם אמינות טובה ועלויות אחזקה נמוכות. בשנתיים האחרונות, מאז הוזל מחירו, הוא גם נמכר בכמויות נאות, נוגס מן הסתם ביס גדול מעוגת המכירות של הג'וימקס המתחרה.

הג'וימקס 250 הקודם הוא קטנוע בינוני. הוא שייך לקטגוריית הנפח הבינונית, מציע התנהגות כביש בינונית, נוחות בינונית, וגם לוקח מקום בינוני במבחני הדרכים. הוא לא סתם בינוני, הוא מלך הבינוניות והוא גם אלוף המכירות. ת-ו-פ-ע-ה! בשאר שווקי המערב סאן-יאנג הטיוואני הוא יצרן קטן ונידח, ואילו אצלנו הוא מוביל את השוק, כאילו עכשיו שנות השמונים והוא סובארו DL. 'אפקט העדר', 'גאונות שיווקית', 'קהל חסר הבנה בסיסית' – תגידו מה שתגידו, ובינתיים הסמי-טריילר פורק במטרו-תושייה עוד קונטיינר מלא בג'וימקסים מכורים מראש.

הג'וימקס הוצג ב-2006 כדגם הבכיר של סאן-יאנג, והתפשט על הכבישים כמו פטריות אחרי הג'וירייד. ב-2009 הוא עבר עדכון עיצובי, קיבל חזית מודרנית והזרקת דלק, ובעיקר – מסתבר, שיפור באיכות הייצור והפלסטיקה. במבחני הדרכים הוא לא ניצח, אבל זכה בתואר "הקניה הטובה ביותר" בזכות מחירו האטרקטיבי. אומרים שלא מחליפים סוס מנצח, אבל מה לעשות? הסוס מזדקן והמתחרים זוללים לו את הקש מהאבוס. במטה סאן-יאנג יושבים מהנדסים שאפתנים וערניים, ואנשי שיווק שהיו מתים לשחזר את ההצלחה שלהם כאן אצלנו – גם בשווקים אחרים וגדולים יותר. הם עושים שיעורי בית בשקדנות, משתפים פעולה עם יונדאי הקוריאנית ומציגים השנה ג'וימקס חדש. בחנו אותו לא מזמן במקביל לדגם היוצא וראינו שהוא מציג שיפור גדול מאד לעומת הדגם הישן.

למעשה, הג'וימקס 250Xi מרגיש כמו קטנוע חדש לגמרי שרק נושא את אותו השם של קודמו. דגם ה-250 שלו נוצר כנראה לכבוד השוק המקומי שלנו, אחרת קשה להצדיק את קיומו במקביל לדגם ה-300. על הקלף המנצח של הדגם הקודם, המחיר, ויתר הג'וימקס החדש, והוא מציג תג מחיר גבוה בכ-1,500 שקלים מזה של המתחרה הישיר שלו, הפיאג'ו איקסאבו.

באנו ספקנים למבחן. כדי לנצח יצטרך הג'וימקס החדש לעשות את מה שלא הצליח לעשות הימאהה איקסמקס המצוין לפני כשנתיים. הוא צריך להציע חבילה טובה יותר מזו של האיקסאבו, במיוחד בתחום הדינמי בו מצטיין הפיאג'ו, וגם להצדיק מחיר גבוה יותר. הנחנו שהמשחק מכור, וחשבנו שאולי גם יש כאן יומרנות ויוהרה מצד מטרו, להניח שהעדר יקנה ג'וימקס בכל מחיר. יצאנו למבחן חם וקשה, הוצאנו את המיץ לקטנועים ולעצמנו, וגם הגענו בסוף למסקנה חותכת.

ראש בראש

הסעיף הראשון בו עימתנו בין השניים נמצא במגרש הביתי של האיקסאבו, והוא התנהגות הכביש. לקחנו אותם לכבישים מפותלים וחיפשנו איפה הג'וימקס ירים ידיים ויגיד לנו – 'עד כאן!'. זה פשוט לא קרה, והאמינו לנו שלא ריחמנו על השניים. הג'וימקס 250Xi עושה את כל מה שעושה הפיאג'ו ללא שום נחיתות. הוא יציב כמוהו במהירויות גבוהות, נוטה כמוהו על הצד בביטחון מלא וללא נדנודים או תחושה מעורפלת. ההיגוי שלו מעט פחות זריז מזה של האיקסאבו, מה שלעתים משרה יותר בטחון בפניות. הופתענו והתמלאנו הערכה לג'וימקס שסגר כל כך יפה את הפער, אבל יתרון אין כאן, ולכן – 1:1 בסיבוב הזה. גם בעיר התמונה דומה ושני הקטנועים האלה מרגישים שם ממש בבית. לשניהם יש צידוד כידון מעולה וההשתחלות איתם בפקקים הצפופים קלילה ויעילה. שוויון.

קטנוע בתצורת 'מנהלים' צריך לפנק את הרוכב עליו, והשניים האלה עושים את המלאכה הזו היטב. עברנו מקטנוע אחד לשני עשרות פעמים במשך המבחן והגענו פה אחד למסקנה שהג'וימקס יותר נוח מהאיקסאבו. המושב שלו מרווח יותר, איכותי ותומך לא פחות, ותנוחת הרכיבה עליו נוחה, מרווחת וטובה יותר. כשמוסיפים מורכב מאחור העסק הופך ברור ומוחלט. המושב האחורי של האיקסאבו צפוף משמעותית מזה של הג'וימקס והרגליים של המורכב מתנגשות באלה של הרוכב. כל זה נובע מהמבנה הייחודי של האיקסאבו, בו החלק האחורי של הקטנוע משמש לפתח המטען האחורי על חשבון המושב. נזכיר כאן גם את רגלית הצד המעצבנת של הפיאג'ו – קטנה, קפיצית ולא נוחה לשימוש. בסיכום היתרון כאן הוא של הג'וימקס. 2:1 לטייוואני בסיבוב השני.

בסעיף ממשק המשתמש מציג הפיאג'ו יתרון קטן עם לוח מחוונים מעט עשיר יותר מזה של הג'וימקס. המראות של הפיאג'ו מצוינות ומקנות שדה ראיה מעולה לאחור. המראות של הג'וימקס אמנם מרשימות ומכילות גם את פנסי האיתות, אבל כושלות בלספק את הסחורה עם שדה הראייה הלקוי והמאכזב שלהן. לסעיף הזה אפשר להוסיף את העידון וחלקות הפעולה העדיפים של האיקסאבו, את מרווח הטיפולים הגדול יותר ואת מחיר הרכישה הנמוך יותר. היתרון כאן הולך לאיטליה, ושוב שוויון – 2:2.

אם בדרך הביתה קיבלנו SMS עם רשימת קניות, אין בעיה. לשני קטנועי המנהלים האלה יש תא מטען גדול ומרשים. זה של האיקסאבו כולל שני פתחים, אחד שגרתי תחת המושב והשני, כמו בגאז' קטן של רכב מאחור. שניהם נפתחים חשמלית בלחיצת כפתור וניתן לאחסן שם שתי קסדות מלאות עם עוד קצת מקום ביניהן. תא המטען של הג'וימקס מרווח לא פחות, אבל בגלל המבנה שלו תיכנס בו רק קסדה מלאה אחת, כשלצידה נשאר עוד המון מקום. הפתיחה אפשרית מהסוויץ' וגם חשמלית. החיסרון של הפיאג'ו בתחום הזה הוא בקושי להתקין ארגז בגלל פתח המטען האחורי, אבל כפיצוי יש לו וו תלייה שימושי מאוד בחזית. הג'וימקס חסר את וו התלייה הזה, אבל התקנת ארגז אצלו היא יותר פשוטה והרבה יותר אסתטית. שוויון 3:3.

שובר שוויון?

התיקו הזה כבר היה לנו די ברור לקראת סיום הפרק הבינעירוני של המבחן, לכן החלטנו לעמת את השניים הכי ראש בראש שאפשר. ב'פתיחות', כמו גם בבלימות. בחרנו כביש נטוש מסוים באורך של כקילומטר והזנקנו את שני הכלים מספר פעמים. למרות שרכבנו כל היום על שני הכלים במקביל, לא היינו מוכנים לתוצאה הזו שחזרה על עצמה בעקביות גם כשהתחלפנו בכלים. הג'וימקס 250Xi פשוט טחן את האיקסאבו בזינוקים, השאיר לו אבק, הראה לו את האגזוז, ועוד כל מיני קלישאות כאלה. ההסבר מאוד פשוט – השהיית הווריאטור של האיקסאבו ארוכה יותר מזו של הג'וימקס, והשנייה הזו מספיקה לג'וימקס לצבור פער שנשמר אחר כך עד למהירות המרבית הזהה של שניהם, כ-135 על השעון במישור.

אבל 'פתיחות' זה באמת משחק ילדים, בכל זאת מדובר בקטנועי 250 שמנמנים ולא באופנועי ספורט. ניגשנו למבחן הבלימות, וכאן יש כבר משמעות בטיחותית לטובת קטנוע שמצליח לבלום מטר לפני קטנוע אחר. לפעמים זה יכול להיות ההבדל בין הצורך להזמין אמבולנס ובין לשבת בצד הדרך ולעשן סיגריה כדי להירגע ולהמשיך בנסיעה. ככה זה הלך – האצנו את הקטנועים ל-70 קמ"ש, התייצבנו על המהירות הזו עם גז פתוח, ובלמנו בכל העוצמה כשהגלגל הקדמי הגיע לקו שמסומן על הכביש. שוב לא האמנו לתוצאה שהייתה מוחלטת וברורה, וחזרה על עצמה בעקביות פעם אחר פעם. כן, גם כאן הג'וימקס נתן בראש ובלם לפני הפיאג'ו בפער של כמטר בממוצע. הקשינו על עצמנו ואמרנו שאולי אנחנו לא מספיק מיומנים בבלימות חירום כאלה, אבל גם אם זה נכון, הרי שאנחנו לפחות ברמת הלקוח הממוצע של הקטנועים האלה. כדי להסיר כל ספק בחנו את הצמיגים של שני הקטנועים, וגם כאן לא מצאנו תירוץ. דווקא הפיאג'ו מצויד בתוצרת משובחת של מישלין, לעומת המקסיס העממיים של הג'וימקס.

ההבדל נעוץ לדעתנו בשני גורמים: הראשון הוא המערכת המשולבת של הג'וימקס שמחלקת היטב את כוח הבלימה בין שני הגלגלים, לעומת זו הנפרדת של האיקסאבו שמחייבת מיומנות גבוהה יותר מצד הרוכב. הגורם השני והמשמעותי יותר קשור בשלדה, במתלים ובמידע שמועבר מהם אל הרוכב. בג'וימקס יש תחושה טובה יותר של סף הנעילה של הגלגל הקדמי, ויש תמיכה טובה יותר מצד השלדה והמתלים כשהגלגל האחורי ננעל והקדמי כמעט וננעל. במצב הקיצוני הזה הפיאג'ו מתבלבל קצת לפני הג'וימקס ומתחיל לטייל לצדדים, בעוד הטיוואני מצייר קו ישר כסרגל על הכביש ונעצר כמעט במקום. נחדד: הפיאג'ו איקסאבו בולם מצוין ובטוח, אבל הג'וימקס עושה את זה קצת יותר טוב.

הדקה התשעים

יש מבחנים בהם המנצח מתגלה די מוקדם במהלך המבחן, ויש מבחנים בהם הקרב צמוד יותר. סיכום המבחן הזה היה ארוך מאוד ונמשך כשעתיים. עשינו רשימה ארוכה של סעיפים, שקללנו ניקוד והענקנו ציון לכל קטנוע. התייחסנו לתכונות הדינמיות כמו ביצועים, התנהגות כביש, היגוי ובלימה, ונתנו את המשקל המתאים גם לנוחות, לשימושיות ולאביזרי השליטה. לא התעלמנו גם מהמחיר וממרווחי הטיפולים ואפילו התייחסנו למוניטין שצבר האיקסאבו במשך השנים וגם לזה שעליו נסמך הג'וימקס החדש.

רגע לפני ששלפנו מחשבון שיסכם את טורי המספרים וייתן לנו את השורה התחתונה, הצצנו בשני הקטנועים שחנו ברחבה שליד בית הקפה בו ישבנו וניסינו להגדיר לעצמנו מה בעצם קרה פה. איך זה שמלך הבינוניות פתאום מתמודד כשווה מול הפיאג'ו המבריק? ואז הבנו את משמעותה של האבולוציה. הפיאג'ו איקסאבו הוא עדיין קטנוע מצוין וביצועיסט, הוא עדיין מעודן וסטייליסט והוא מתנהג מעולה בדיוק כפי שהוא היה עד היום, אבל הוא עומד במקום כבר לא מעט שנים. בזמן הזה הג'וימקס מתקדם עוד צעד ועוד צעד, סוגר את הפער, ואפילו גורם לנו להתלבט האם הוא שווה אלף שקל יותר.

עצם ההתלבטות הזו הביאה אותנו לתובנה שאיקסאבו כנראה כבר לא יכול לנצח את המבחן הזה. מקסימום להוציא שוויון בגלל המחיר שלו. איך שגלגל מסתובב לו… לקחנו את דף הציונים והתחלנו לסכם. בשורה התחתונה קיבלנו שני מספרים: 86 ו-84, כשהיתרון הוא של הג'וימקס. עכשיו הכל ברור. הפיאג'ו איקסאבו הוא קטנוע מעולה שנותן תמורה מצויינת למחירו, אלא שהוא כבר לא המלך. על המדרגה העליונה של הפודיום, במקום הראשון, נמצא מהיום קטנוע חדש וטוב יותר: סאן-יאנג ג'וימקס 250Xi.

תודה ל'גבעת הפרחים (מייזלין)' ממושב גבעת-חן על העזרה בצילומים. 

מפרטים טכניים

עלויות טיפולים

מחירי הטיפולים הם לפי מחירוני היבואנים, הם כוללים חלפים, עבודה ומע"מ (17%), והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.